ליונל לואקה (Lionel Loueke), נולד בשנת 1973 במדינה המערב אפריקאית בנין. בניגוד למדינות מערב אפריקאיות אחרות, כמו מאלי, סנגל או מערב סהרה, בבנין, מדינה קטנה מאוד, אין מסורת נרחבת של נגינת גיטרה. כילד, לואקה אכן שאב השראה מהמדינות השכנות ומגיטריסטים כמו עלי פארקה טורה (Ali Farka Toure) ובובכר טראורה (Boucbar Traore) וגם הקשיב לנגני קורה בראשותם טומאני דיאבטה (Toumani Diabate), אך מה שתפס את תשומת ליבו, כפי שניתן להרגיש היטב במוזיקה שלו, הוא עולם כלי ההקשה, הקצב והגרוב המערב אפריקאי.

לואקה החל לנגן בכלי הקשה ואז עבר לגיטרה, ולקראת גיל 20 גילה את עולם הג’אז ונשאב עמוק לתוכו. משם הדרך להתמקצע במוזיקה הייתה קצרה, הוא נסע ללמוד באקדמיה בפריז ולאחר מכן התקבל על בסיס מלגה מלאה לברקלי. אחרי שנה בברקלי הוא נבחר מבין מספר מזערי של מוזיקאים ללמוד בתכנית היוקרתית על שם תלוניוס מונק, שם מלמדים בין היתר הרבי הנקוק ויין שורטר ורון קרטר (גם אלי דג’יברי למד שם- גאווה ישראלית 2) ומיד לאחר לימודיו הפך לואקה לדבר החם ביותר בסצנת הג’אז בניו יורק.

לואקה ניגן בהרכב של הרבי הנקוק, שחטף אותו מיד בתום לימודיו ומשם החל ברצף שיתופי פעולה עם המוזיקאים הגדולים בעולם הג’אז. הוא עבד עם ויין שורטר (wayne shorter), דייב הולנד (Dave Holland), מרקוס מילר (Markus Miller), ריצ’רד בונה (Richard Bona), צ’ארלי היידן (Charlie Haden), ג’ון פטיטוצ’י (John Patituchi), דניס צ’יימברס (Dennis Chambers) וגם עם מוזיקאים מחוץ לעולם הג’אז ביניהם סנטנה (Santana) וסטינג (Sting). הוא פעיל בלייבל Blue Note, ועבד בין היתר גם עם רוברט גלספר ואספרנזה ספלנדינג. לואקה גם שיתף פעולה עם הסקסופוניסט אורן אטקין (גאווה ישראלית 3), דמות מרתקת בפני עצמו, אשר היטיב להעמיק בבלנד המעיף שבין ג’אז למוזיקה אפריקאית, והשניים יצרו יחד ג’אז מערב אפריקאי מהסוג המשובח ביותר.

במקביל לשיתופי הפעולה שלו, לואקה גם פצח בקריירת סולו קוצרת שבחים, והחל מעבודת הטריו שלו (אשר לאחרונה הוציאו את האלבום הנהדר Gaia) ועד לפרויקטים אחרים אותם הוביל ואלבומים נוספים שיצאו תחת שמו, לואקה הוא ללא ספק אחת הדמויות המרתקות בג’אז העכשווי והוא בהחלט אחד הגיטריסטים הייחודיים והאיכותיים שפעילים כיום.

בכל סיטואציה מוזיקלית בה ליונל לואקה נמצא, וזה בכלל לא משנה עם ההרכב מסביבו מנגן רוק, ג’אז, מוזיקה אפריקאית או כל פולק שהוא, לואקה מצליח להבליט את הקול הייחודי שלו מבלי להאפיל על שאר חברי ההרכב ולהוסיף רובד קצבי ואנרגיה זורמת.

הסטייל של לואקה

את סגנון הנגינה הייחודי של ליונל לואקה ואת ההוויה המוזיקלית שלו, ניתן לתמצת בכך שהוא הופך את הגיטרה מהכלי המוכר לכלי הקשה הרמוני, מניע ומרגש. הדבר בא לידי ביטוי כמעט בכל טכניקה בה הוא משתמש, במוזיקה המהפנטת אותה הוא כותב ואפילו בכיוון הגיטרה היחסית לא סטנדרטי שלו (מיתר E נמוך מכוון לD ומיתר A מכוון גבוה באוקטבה). בין אם הוא מנגן מספר רב של צלילים חסומים אשר מעניקים נפח ריתמי גדול, בין אם הוא משתמש באפקט הוואמי שמוריד את הפיץ’ באוקטבה או שתיים ובכך מעביר תחושה של תוף בס שבטי ובין אם הוא מניח פיסת נייר על המיתרים כדי להוסיף חספוס חסום לצליל המדמה כלי מיתר אפריקאי, ליונל לואקה סוחט את הגרוב מהגיטרה כאילו המציא את הכלי מחדש.

את כל הקסם הזה הוא מצליח לעטוף בהרמוניות גאוניות, שמטשטשות את הגבול הדק ממילא בין פולק אפריקאי לג’אז השורשי ומעל כל הקסם הזה הוא שר בעדינות ומוציא צלילי נקישות השואבים השראה מניבים אפריקאים, ובכך מוסיף עוד ממד קצבי למוזיקה המרתקת שלו.

אולי הוא לא המציא את הטכניקות האלה, ואולי עשו זאת לפניו, אך הבלנד שהוא יוצר בין מערב אפריקה לצפון אמריקה, הבלנד שהוא יוצר בין אווירת כלי מיתר עתיקים לגיטרה חשמלית מודרנית, הבלנד בין האקוסטיקה הטבעית לשפע הטכנולוגי, והטבעיות בה הם כולם מוגשים, הופכים את ליונל לואקה לגיטריסט ממעלה ראשונה, שעל כל נגן גיטרה להכיר.

לעצור הכול ולהקשיב