מדמה מתח מיתרים – Neck Jig

מדמה מתח מיתרים – Neck Jig

ברוכים הבאים לאזור הזמזומים …MUHAHA

השימוש בסימולטור מתח מיתרים (מדמה) תופס מקום בעיקר כאשר אנו באים לבצע עיבוד, שינויים ודיוקים של הגיאומטריה הפיזית של צוואר הגיטרה ושל הסריגים המותקנים עליו.

עיבוד ודיוק גאומטריית הצוואר נעשים כחלק מביצוע פעולות כדוגמת ליטוש סריגים עדין, ליטוש סריגים מאסיבי, ליטוש משטח האצבוע, החלפת סריגים מלאה והפיכת צוואר הגיטרה ל-Fretless.

בעבודות מסוג זה, כחלק מפעולות העיבוד של הצוואר, עליי ללטש, לדייק ולהוריד חומר ממשטח האצבוע או מהסריגים עצמם על מנת ליצור מפלסים ישרים ומאוזנים.

משטח אצבוע שהוקצע באופן מדויק וסריגים שאופסו לגובה ולרדיוס אחידים ומדויקים, הם התנאים הבסיסיים וההכרחיים לתפקודה התקין של האינטראקציה בין הסריגים לבין רטט המיתרים ומסלול תנועתם. המשמעות הקונקרטית של הדבר היא נגינה חלקה ונעימה, דיוק טונאלי וניקיון הצלילים.

רמת הדיוק שבביצוע פעולות הליטוש והעיבוד של גורמי הצוואר תקבע את רמת הדיוק הסופי של מבנה צוואר הגיטרה כולו. צוואר מדויק הוא תנאי היסוד ההכרחי לנגינה חלקה, נעימה ונקייה מרעשים וזמזומים מיותרים.

הקונפליטקט – “זמזומאקשן”

כולנו רוצים לנגן על הגיטרות שלנו ולשמוע את מינימום הזמזומים האפשרי, אם בכלל, ובמקביל במסגרת טיפולי הסטאפ לשם נוחות הנגינה רוב רובנו מעוניינים לכוון את האקשן של הגיטרות שלנו לגובה הנמוך ביותר האפשרי אך עם זאת עדיין להימנע ככל האפשר מהופעת זמזומים ורעשי רקע מטרידים. הבקשה הזאת היא בקשה בהחלט צנועה, שכיחה ולגיטימית, אך הרשו לי לציין מניסיוני כי הדרך להשגתה באופן מיטבי היא לא ברורה מאליה, אך היא בהחלט אפשרית ובסדנת הגיטרות שלנו אנו מבצעים זאת על בסיס יומי.

GIVE & TAKE

לפני כל השלבים המורכבים וההתמודדות עם דיוק הצוואר, חשוב שנהיה הוגנים ונזכור שהגיטרה בסופו של דבר היא כלי מכני שבמסגרתו תמיד יהיה רעש עבודה מסוים. כגיטריסטים אנחנו לא מנגנים על כלים “נקיים ושקטים” כמו מקלדות או סינתיסייזרים אלא על כלי נגינה שעשוי מעץ ומתכת שכל עיקרון העבודה שלו הוא רטט וריחוף של מתכות מעל מתכות. לכן, עם כל הפרפקציוניזם וגם אנחנו חוטאים בו, חשוב שנזכור שהגיטרה היא לא “כלי מושלם” ואולי אפילו להיפך. אך זאת גם חלק מהסיבה שבזכותה אנחנו כלכך אוהבים אותה, את ה-Teenagerית המורדת שלנו.

עניין גובה המיתרים והופעת הזמזומים ורעשי חיכוך מכניים הוא עניין שמאופיין ביחסיות הפוכה – ברמת משאלת הלב שלנו אנו רוצים אקשן כמה שיותר נמוך עם כמה שפחות זמזומים, בעוד שבפועל במציאות הפיזית שכולנו כפופים אליה, ככל שננמיך את גובה המיתרים אנו מגדילים את הסיכוי להופעת זמזומים.

ההסבר לתופעה טמון בכך שככל שאנו מנמיכים את האקשן לגובה נמוך יותר, אנו בהחלט נקבל גיטרה יותר קלה לנגינה, אך יש לכך מחיר – בעצם הנמכת גובה המיתרים אנו גם מקטינים את המרווח הפנוי שבו המיתר רוטט ובכך אנו מגבירים את הסיכוי שהמיתר יחבוט ויפגע בשריגים שמעליהם הוא “מרחף” במהלך מסלול התנועה שלו, דבר שעלול להוביל לזמזומים. חשוב לזכור, שבסופו של דבר, מדויק ככל שצוואר הגיטרה יהיה, הגיטרה היא כלי נגינה שפועל על פי עקרונות מכאניים ופיזיים. מיתרים שרוטטים מעל סריגים שעשויים ממתכת תמיד ייצרו מידה מסוימת של רחש עבודה שנובע מהרטט עצמו ומהחיכוך והמגע שנוצר בעצם האינטראקציה של המיתרים עם הפלטפורמה שעליה הם פועלים. מכך לא ניתן להימנע ובמידה הזאת יש לקבל את זה כחלק מן העניין.

השאלה שנשאלת היא עד כמה דומיננטיים, יותר או פחות, יהיו רחשי העבודה שנוצרים בזמן הנגינה, ובדיוק בנקודה הזאת נכנסת לתמונה החשיבות המכרעת שיש לעניין הדיוק שבבניית הגיטרה כולה ובעיקר רמת הדיוק שהושקעה בבניית צוואר הגיטרה על כל מרכיביו.

רחוק מהעין, רחוק מהלב

רמת הדיוק של מבנה הצוואר ושל הסריגים שמותקנים עליו היא פרמטר שלא זוכה להתייחסות רבה בקרב הנגנים, היות וברוב המקרים מדובר בדקויות שלא ניתן לתפוס אותן בעין, ולכן באופן טבעי העניין הופך לעניין בעל אופי סמוי ועל כן לא מקבל התייחסות מספקת.

בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, רמת הדיוק של מבנה צוואר הגיטרה היא הפרמטר הקריטי והקובע ביותר כאשר אנו מבקשים גם לנגן על אקשן נמוך ובמקביל גם להימנע עד כמה שניתן מהופעת זמזומים מציקים. ברוב המקרים, נגנים מגלים עד כמה צוואר הגיטרה שלהם בנוי באופן יותר או פחות מדויק רק כאשר הם מביאים את הגיטרה שלהם לטיפול הסטאפ הראשון שלה, אז במידה וישנם, נחשפים אי הדיוקים שהיו עד אז סמויים.

טיפול הסטאפ הוא הזמן בו ניתנת לאומן הגיטרות ההזדמנות לבחון את קצוות המהלך ואת גבולות הגזרה של הגיטרה ושל רמת בנייתה. במסגרת התהליך, על ידי כיוון מחדש של האקשן, ניתן להבין ולאבחן עד כמה דייק היצרן במהלך בניית הגיטרה בכלל ובמהלך בניית הצוואר והתקנת ועיבוד השריגים בפרט. או, עד כמה הבלאי והשחיקה שצוואר הגיטרה צבר במהלך השנים מפריע למהלך הנגינה התקין ומייצר רעש עבודה מיותר, שאגב ניתן להיפטר ממנו.

רמת הדיוק של מבנה צוואר הגיטרה היא הבסיס ההכרחי לביצוע סטאפ איכותי ונוח כפי שרוב הנגנים דורשים. למעשה, דיוק מבנה הצוואר מכתיב את גבולות הגזרה של טיפול הסטאפ ואת היכולת של איש המקצוע לספק תוצאה סופית איכותית ומשביעת רצון.

בואו נדייק

תארו לכם שאתם מתבקשים להרכיב ארון איכותי ומדויק, שנבנה על ידי נגר מעולה ודקדקן. עם כל הרצון הטוב והדיוק של הארון, התוצאה הסופית לא תהייה איכותית והארון לא יפסיק להתנדנד במידה והוא יונח לבסוף על משטח עקום ולא מפולס, שבוצע על ידי רצף שלא דייק בעבודתו.

המשל הזה מדגיש את הרעיון שעל מנת לספק לנגן סטאפ סופי טוב ומלהיב דרושים שניים לטנגו: תנאי היסוד הראשון והלא מובן מאליו הוא צוואר שבנוי באופן מדויק ומדוקדק, ורק לאחר מכן ניתן יהיה למלא את תנאי היסוד השני, שהוא ביצוע טיפול סטאפ סופי, איכותי ומדויק. מילוי שני התנאים הללו יבטיח חוויית נגינה נוחה ונעימה.

חשוב לציין, שמצב בו צוואר הגיטרה ועבודת הסריגים שמותקנים עליו בנויים באופן מדויק הוא לא מצב מובן מאליו שקורה מעצמו. במהלך בניית הגיטרה בכלל ובשלב בניית צוואר הגיטרה בפרט, בונה הגיטרות צריך לתת את הדעת בכל רגע נתון לגבי רמת הדיוק של עבודתו בכל שלב ובכל פעולה שהוא מבצע.

באופן טבעי, ככל שיצרני הגיטרות משקיעים יותר ברמת הדיוק והירידה לפרטים, כך זמן בניית הגיטרה הולך ומתארך. כידוע בכל התעשיות בעולם, זמן שווה כסף. עבודת דיוק ואיפוס הסריגים לאחר התקנתם על צוואר הגיטרה היא פרוצדורה לא פשוטה, שעשויה לצרוך יותר זמן ושעות עובדים מיומנים מעצם בניית הצוואר עצמו, עניין שבקלות הופך לשיקול כלכלי.

כדאי לדעת שגם צווארים שמלכתחילה נבנו בצורה מדויקת להפליא סובלים עם השנים ועם שעות הנגינה המרובות מבלאי ושחיקה גם במשטח האצבוע וגם בסריגים עצמם. הבלאי הטבעי מעצם הנגינה פוגם ברמת הדיוק של הצוואר ושל הסריגים, דבר המצריך התייחסות, טיפול ודיוק מחדש מידי תקופה על ידי נקיטת פעולות מקובלות, כדוגמת ליטוש סריגים מאסיבי או כשכבר אי אפשר אז מתחדשים בהחלפת סריגים מלאה.

מורכבות העניין

חשוב להזכיר, כי לא ניתן ללטש את פני שטח לוח האצבוע או הסריגים כאשר מותקנים מיתרים על הגיטרה. לכן לצורך ביצוע פעולות אלו יש להסיר תחילה את מיתרי הגיטרה. עם הסרת המיתרים נוצרת בעיה, מכיוון שכאשר אנו מסירים את המיתרים, ניתן לכאורה ללטש את הסריגים, אך בו בעת, בעצם הסרת המיתרים אנו מוציאים מן המשוואה גורם בעל משמעות עליונה והוא המתח שהמיתרים הפעילו על הצוואר. מתח זה וההשפעות שלו הם גורמים מהותיים בגיאומטרית הצוואר במצב הנגינה ואין להתעלם מהם.

גיאומטריית הצוואר בסיטואציה רגילה של נגינה מורכבת מכמה גורמים עיקריים;

  1. רמת הדיוק שהושקעה בבניית הצוואר (פונקציה שנקבעת במפעל בעת יצור הגיטרה).
  2. הסטאפ הכללי של הגיטרה ובפרט של הצוואר, כלומר; מתח מנגנון בורג הצוואר, עוקם הצוואר, וגובה המיתרים הכללי.
  3. סוג ועובי המיתרים ורמת המתח שהם מפעילים על צוואר הגיטרה – לחץ זה איננו לחץ סימטרי (הלחץ מופעל משישה מיתרים בעלי עוביים שונים ובעלי מתחים שונים) ובהתאמה נוצרים בצוואר מן “עיוותים” באזורים מסוימים. עיוותים אלו אינם נראים לעין אך הם בהחלט קיימים ומשפיעים, ולכן אסור לנו להתעלם מהם ואנו חייבים לקחת אותם בחשבון ולהתייחס אליהם במהלך ביצוע פעולות הליטוש.
  4. רמת ההשתנות של העץ (Wood Deformation) – עץ הוא חומר “חי ונושם” עם רצון משלו, שנוטה לא לשמור על צורה קבועה, זאת בניגוד גמור לכל מה שדורשים ממנו בוני הגיטרות.
    נטייה זו להשתנות נגרמת עקב העובדה שבתוככי מבנה הסיבים המרכיב את העץ כלואים כוחות ומתחים שגורמים לעץ לזוז ולשנות צורה כאשר מעבדים אותו וגם זמן מה לאחר מכן.
    תהליכי העיבוד המלאכותיים שבונה הגיטרות מבצע בעץ בזמן בניית ועיצוב צוואר הגיטרה מפרים את הסטטוס קוו שקיים בין הכוחות שכלואים בתוך מבנה העץ הפנימי ועקב כך עלול העץ להתעוות ולשנות צורה. לעיתים הדבר קורה מיד בזמן תהליך העיבוד, לעיתים לאחר שעות או ימים אחדים ולעיתים לאחר שבועות או חודשים אחדים.
    ישנם תהליכים ופרוצדורות שבוני הגיטרות מעבירים את העצים שמיועדים לבניית גיטרות על מנת להתמודד ולהפחית ככל האפשר את עוצמת התופעה, אך לא בכל מקרה ולא בכל רמת מחיר של גיטרה יציבות ואי השתנות העץ מובטחת. (גם כאן נכנס השיקול הכלכלי).

אופן ההתמודדות

על מנת שתהיה לנו את הפריבילגיה להבין, להתייחס ולתמרן את הפרמטרים הללו, אנו זקוקים למכשיר שייתן לנו מדדים ואינדיקציות בזמן אמת לגבי הסטטוס בו נמצא הצוואר בכל רגע נתון. בהתאם, נוכל לקבל החלטות ולנקוט בפעולות הדרושות מבלי לעצום את העיניים ולהתעלם מאף גורם שעלול להפחית מאיכות ודיוק העבודה.
מתוך הצורך הזה פותח והומצא ה-Neck Jig – מדמה מתח המיתרים.

ה-Neck Jig הוא מעין “מיטת טיפולים” עליה מקבעים את הגיטרה, כאשר מתחת לכל אורך צוואר הגיטרה מותקנים שעוני מדידה, מוטות תמיכה ורצועות מתיחה, בעזרתם ניתנת לי, כאומן גיטרות, האפשרות למדוד ולתעד בצורה מקיפה ומדויקת את המצב הגיאומטרי בו נמצא הצוואר.
במקביל, יש לי גם את האפשרות להפעיל כוחות ולהשפיע על הצוואר מבחוץ לצורך דימוי מתח המיתרים ועל ידי כך לבצע את העבודה המדויקת ביותר שניתן.
ישנן כמה סיטואציות גיאומטריות של צוואר הגיטרה שבמהלך העבודה חשוב לי למדוד ולתעד, כך שבהמשך הדרך תהייה לי את האפשרות לחזור ולדמות אותן על מנת “לעבוד” על הצוואר ולגרום לו לחשוב שמתוחים עליו מיתרים, בזמן שבפועל אין מיתרים מותקנים על הגיטרה כלל וכלל. משמעות הדבר – דיוק, דיוק דיוק ולשם דיוק – דיוק….

כאשר אנו מבצעים ליטוש סריגים/משטח אצבוע ללא מדמה מתח מיתרים, אנו מלטשים בסיטואציה שהיא זרה ולא אותנטית לסיטואציה שבה אנו בפועל ננגן.

לכן, אפילו עם הכוונות ועם הרצון הכי טובים, תוך התעלמות מגורם מתח המיתרים, בעצם הליטוש אנו ניצור עיוות שבזמן הליטוש יראה לנו נכון, אך כאשר נתקין ונמתח מחדש מיתרים והסיטואציה שוב תשתנה, אנו נראה שהעבודה שלנו לא מספיק מדויקת ומלווה בזמזומים ורעשי רקע שניתן היה להימנע מהם.

ה-Neck Jig הוא מתקן אשר מאפשר לי להפעיל על הצוואר את הכוחות שפועלים עליו כאשר מותקנים עליו מיתרים, אך ללא מיתרים. הוא גורם לצוואר “לחשוב” שהוא “עם” אך בפועל להיות “בלי”, לצורך ביצוע הפעולות הדרושות בצורה הנכונה והמדויקת ביותר.

LESS IS MORE

יתרון חשוב נוסף לעבודה עם מדמה מתח המיתרים, הוא שבזכות דימוי גאומטריית הצוואר האותנטית, במהלך הליטוש אנו זוכים להוריד משמעותית פחות חומר מהאזורים בהם מלטשים ובכל זאת נגיע לתוצאות הכי מדויקות שניתן, כך שהרווח הוא כולו שלנו.

תמיד צריך לזכור, שמטרת העל שלנו בטיפול בגיטרות בכלל ובביצוע פעולות הליטוש של הסריגים או של משטח האצבוע בפרט, היא לשמר, לתקן ואף להשביח את הגיטרה ובטח שלא לפגום בה או לשנות את העיצוב הבסיסי שלה או את הממדים ההתחלתיים שלה.

העניין הכמותי כאן הוא עניין קריטי. מנקודת ההשקפה שלי כאומן גיטרות, אבק העץ והסריגים היורדים מהגיטרה בשעת העבודה שווים זהב. עליי, כמי שמטפל בגיטרה, לנהוג ממש בקמצנות כאשר אני מוריד חומר מהסריגים או ממשטח האצבוע. המטרה היא לעשות כל מאמץ על מנת להוריד את מינימום החומר ההכרחי לשם דיוק העבודה ולא מיליגרם יותר. הדבר מצריך הבנה, מודעות ורגישות.

ישנו יתרון ברור, הגיוני וחשוב בביצוע שינויים מינימליים בצוואר הגיטרה כאשר פועלים לדייק אותו. במהלך העבודה חשוב מאוד לשמור על מסת העץ וגובה הסריגים עד כמה שניתן קרוב לנתוני הפתיחה ההתחלתיים שלהם.

חשוב להבין, שבעבודת ליטוש ודיוק סריגים או החלפת סריגים מלאה אנו לא בונים או מעצבים את הגיטרה מחדש, ואנו לא רוצים שלאחר ביצוע העבודה הגיטרה תחזור לידיו של הלקוח ושהיא תרגיש לו שונה מידי או זרה לחלוטין, ולכן חשוב לשמור על מסת העץ של הצוואר ושל השריגים.

סרטי מתיחות

במתיחות מיתרים (Bending) בא לידי ביטוי ביתר שאת המרווח (Gap) שקיים בין המיתרים למשטח האצבוע. המרווח הזה הוא נגזרת ישירה של גובה הסריגים והוא זה שמקנה לנו יותר או פחות אחיזה (Grip) בביצוע מתיחות מיתרים ובטכניקות נגינה נוספות. מי שניסה כבר יודע שזה סיוט לנגן בלוז על שריגים נמוכים, שגורמים למיתרים להחליק לנו מתחת לאצבעות בשעת הנגינה וביצוע מתיחות מיתרים.

מניסיוני אציין, שמומלץ להגיע לגמר העבודה כאשר הסריגים הם בגובה המקסימלי בו הם יכולים להיות לאחר פעולות הליטוש והדיוק. רוב הנגנים יעדיפו סריגים גבוהים, שיספקו להם אחיזה טובה במיתרים במהלך הנגינה, במקרים אחרים תמיד ניתן יהיה להוריד מסה נוספת מהסריגים במידה והלקוח יעדיף אחרת.

כמובן שהנמכת המינימום ההכרחי של חומר הסריגים מאריך את מחזור החיים שלהם, של הצוואר ושל הגיטרה בכלל.

להסתכל למציאות בעיניים

ה-Neck Jig הוא מכשיר שנולד מתוך הרצון והצורך לבצע את עבודות הסריגים המדויקות ביותר, מבלי להתעלם מהמורכבות של העניין.
ה-Neck Jig מנטר ומספק מדדים ואינדיקציות חשובות לכל אורך עיבוד הצוואר, כך שאנו לא עובדים “על עיוור” או על ידי ניחושים. ההיפך הוא הנכון, שעוני האלפיות של ה-Neck Jig מאפשרים לי, כאומן גיטרות, להגיע להבנה כמעט מוחלטת של הסיטואציה בה הצוואר והחומר אותו אני מעבד נמצאים בכל רגע נתון. במודעות וברגישות הזאת אני זוכה לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר ובדיוק המרבי, גם במהלך העבודה והכי חשוב במבחן התוצאה של איכות, נוחות וטיב הנגינה של הגיטרה,שזהו מבחן המציאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *