ההיסטוריה של מרטין, פרק 1 – תחילת הדרך, ניו יורק 1833-1839

פרולוג

כל הגיטרות של חברת הגיטרות מרטין Martin מעוטרות בכיתוב "C.F. Martin & Co. Est. 1833",   המופיע בגאווה על ראשן. ההצהרה הזאת היא הצהרה קצת שמרנית, היות והיא מתייחסת אך ורק לשנה הראשונה שגיטרות מרטין יוצרו בארה"ב. עם קצת יותר יצר סקרנות, ניתן יהיה להתחקות אחר המסורת הארוכה של מרטין וייצור הגיטרות הפנומנליות שלהם עד לשנת 1807, בעוד יוהאן ג'ורג' מרטין היה בונה גיטרות מהעיירה הקטנה מרק ניוקירשן שבסקסוני, גרמניה.

בשנים שלאחר מכן, בנו של יוהאן, כריסטיאן פרידריך מרטין (מייסד החברה), המשיך את המסורת ואף הרחיב אותה כאשר החל לעבוד כשוליה של הלוטייר (בונה הגיטרות) הוינאי המפורסם יוהאן סטאופר, באחת הסדנאות הגדולות והידועות ביותר לבניית גיטרות בוינה ובאירופה כולה באותה התקופה.

בשביל אוהבי גיטרות מרטין, הסיפור האמיתי מתחיל מספר שנים לאחר מכן כאשר C.F. MARTIN הראשון סיים את תקופת עבודתו בוינה, עבר עוד כמה תחנות בדרך ומשם היגר לארה"ב בה הקים את חברת מרטין Martin הידועה שהלכה והתפתחה לכדי חברת הגיטרות המדהימה שכולנו מכירים ומוקירים מאז ועד היום.

ב-1833 מייסד החברה –  סי. אף. מרטין, עזב שוב את סקסוני גרמניה, הפעם יחד עם אשתו, בנו הצעיר וביתו התינוקת לטובת מה שהיה נקרא אז, העולם החדש. ברגע שהתמקמו בעיר ניו יורק, הקים מרטין את חנותו הראשונה על אדמת אמריקה החל למכור בה כלי נגינה בקמעונאות ובמקביל המשיך לייצר בעצמו גיטרות.

החנות הראשונה של מרטין

ע"פ הארכיון של העיר ניו יורק משנת 1834, הכתובת המקורית של בית העסק של מר. מרטין הייתה רחוב האדסון 196, ליד מה שמאוחר יותר יהפוך להיות הכניסה למנהרת הולנד המפורסמת. ידוע כי הגיטרות שנבנו ע"י מרטין באותה התקופה רשומות על כתובות שונות, זו הייתה תוצאה של ניסיונות חטופים של שיתופי פעולה בין עסקים וקולגות למרות שהמיקום הפיסי של הסדנה של מרטין שלא השתנה באותם השנים. מסמכים ששרדו מאותה התקופה מעידים על כך שהכתובת ברחוב האדסון תפקדה גם כבית המשפחה של מרטין וגם כחנות עד שהתמקמו מחדש בפנסילבניה בשנת 1839.

החנות של סי. אף. מרטין Martin הייתה חנות כלי נגינה עם מבחר רחב של מוצרים וכלים, זאת בדומה לחנויות רבות אחרות של מהגרים שהיו בוני כלי נגינה שנפתחו ברחבי הערים הגדולות של ארה"ב שפרחה באותה התקופה. ארכיון המכירות של מרטין מאותה התקופה מציג רשימה רחבה למדי של מוצרים שבהם האיש סחר, מכלי נגינה כמו טרומבון, חצוצרה, חלילים, קלרינט, כינורות, אקורדיונים ועד למיתרים בודדים ואפילו תכשיטים וגאדג'טים שונים כמו תפוח מוסיקלי מכאני. בנוסף, מרטין עסק גם בהשכרת כלי נגינה ובמכירה של ספרי תווים שגם נרשמו בארכיון. מכירות קמעונאות קטנות היו רק חלק קטן מהעסק של מרטין מכיוון שסי. אף. הראשון היה יבואן וסיטונאי של מבחר ענק של מוצרי מוזיקה אותם ייבא מאנשי קשר בגרמניה איתם שמר על קשר. (כל המסמכים המוקדמים שנמצאו בחנות המקורית שבניו יורק מעידים על כך שסי. אף. מרטין התעסק בעיקר בייבוא מאשר בכל דבר אחר). מעבר לעיסוקו כיבואן וקמעונאי, סי. אף. מרטין השקיע את מיטב זמנו בבניית גיטרות ללקוחות החנות, חנויות אחרות ומורים שהיו לו כצינורות הפצה. לסיכום, ספר החשבונות המפורט של מרטין Martin מאמצע שנות השלושים של המאה ה – 19 מעיד על כך שזמן קצר לאחר שנחת והתמקם בעיר ניו יורק, האיש והעסק שאותו ניהל הפכו להרבה מעבר לקמעונאי שבנה מספר גיטרות.

סי. אף. מרטין שמר על ספר חשבונות מפורט החל משנות השלושים והלאה, מסורת שהועברה לארבעת הדורות הבאים (וניתן לראותם בתמונה). חלק מהרשומות של שנות הארבעים והחמישים אבדו בעקבות שיעורי הבית של ילדיו. הרמן, אחיו הצעיר של סי. אף. מרטין השני נהג להשתמש בספרי החשבונות ע"מ להתאמן על כתב היד שלו.

חלק מהתוויות שמודבקות על הגיטרות של מרטין Martin מתקופת הייצור בניו יורק מעידות על כך שמרטין נהג לבנות גם כינורות, כינור צ'לו ואפילו קונטרבס. כלי נגינה אלו נבנו כנראה על ידי בן משפחת הארטמן, שהיו קרובי משפחה ממרק ניוקירשן שעברו גם הם לניו יורק בעקבות משפחת מרטין. השם הארטמן מופיע בעקביות בארכיון של מרטין מעל לחמישים שנה, כאשר העסקים פרחו בין המשפחות בשני צידי האוקיינוס האטלנטי. סי. אף. מרטין ניצל לטובה את הקשרים שלו עם הקהילה הגרמנית של בעלי המלאכה בניו יורק שנהגו לייצר או לתקן כל כלי נגינה שהיה קיים באותה התקופה. למרות שמרטין ביצע את רוב תיקוני הגיטרות במו ידיו, כל עבודות הייצור והתיקונים של כלי הבראס וכלי הנשיפה מעץ נעשו בדרך כלל על ידי אומנים אחרים.

אחת הסיבות לכך שסי. אף. מרטין נהג לשמור בצורה כה פדנטית על ספרי החשבונות שלו מסודרים הייתה שיתופי הפעולה המרובים שלו עם בעלי עסקים אחרים. בפירוט החשבונות של מרטין Martin ניתן למצוא תשלומים עבור תיקוני כלי נשיפה עם פיות שהוא עצמו נהג לייבא, עסקאות חליפין של מוצרים עבור שירותים או להפך וטריידים רבים בין מוצרים. לא כל המוצרים היו סחורה מוזיקלית וכלי נגינה, על פי הארכיון לדוגמה, במקרה אחד החליף מרטין קשת לכינור בעבור תריסר בקבוקי יין.

שלושת התוויות שבתמונה הופיעו בגיטרות המוקדמות ביותר של סי. אף. מרטין, בין השנים 1834 ו-1839 בארה"ב. ידוע לנו על לפחות עוד שתי תוויות שנהג מרטין להדביק על הגיטרות שלו. ניתן לראות שכולן רשומות על הכתובת המקורית של מרטין ברחוב האדסון בניו יורק.

שיתופי פעולה

הגיטרות של מרטין Martin מהתקופה המוקדמת ביותר מאופיינות בתוויות פנימיות מנייר,כאשר הן חתומות בשמות אחרים מלבד סי. אף. מרטין. שמותיהם של צ'ארלס ברונו והנרי שץ נקשרו לעתים קרובות עם שמו של מרטין לאורך תקופתו בניו יורק. אך על הנייר, שיתוף הפעולה של מרטין עם ברונו, שעבד כרואה החשבון שלו, היה היחיד שנחתם באופן רשמי. ע"פ הארכיון, ההסכם בין מרטין לברונו נחתם בראשון למאי 1838, והסתיים ב 29 לנובמבר, 1838, כנראה בגלל שמרטין באותה התקופה כבר הכין את עצמו ואת משפחתו למעבר מניו יורק לנזרת' פנסילבניה. הגיטרות שייוצרו בתקופת החוזה נחתמו "C.F. Martin and Bruno" על תווית נייר עם הכתובת רחוב פולטון 212 (כתובת העסק של צ'ארלס ברונו). אין שום ראייה לכך שמרטין בנה גיטרות בכתובת הנ"ל אך אנו כן יודעים שמרטין לא בנה את הגיטרות שמאוחר יותר נחתמו רק על ידי ברונו. צ'ארלס ברונו היה השותף העיקרי לעבודה של מרטין בשנות החמישים והשישים של אותה המאה ולבסוף הפך לאחד מהסיטונאים הגדולים של ניו יורק תחת השם C. Bruno & son

הנרי שץ היה אחד מחבריו הקרובים של סי. אף. מרטין עוד מגרמניה, והקדים את המהלך של מרטין כאשר עבר לארה"ב כבר ב-1831. על פי הארכיון של מחוז נורת' האמפטון, פנסלבניה, שץ רכש 220 דונם במילגרוב שליד נזרת' עוד בשנת 1835. מספר שנים לאחר מכן שץ החל לבנות גיטרות בבוסטון, מסצ'וסץ. הנרי שץ עבד בפנסלבניה עוד בזמן שהייתו של סי. אף. מרטין בניו יורק, אך למרות המרחק הגאוגרפי, שני החברים עבדו יחד לעתים קרובות. עובדה זו מסבירה את כתובתו של מרטין על התוויות שחתומות " Martin & Schatz". השותפות שהייתה למרטין עם צ'ארלס ברונו ומאוחר יותר עם ג'ון קופה, הייתה בעיקר בענייני הפצה ומכירות, אך השותפות שלו עם שץ הייתה שותפות בין שני בוני גיטרות שעבדו ביחד, ולעתים על אותה הגיטרה ממש, למרות המרחק שהיה בין שתי הסדנאות שלהם. (לפעמים מרטין היה משלם לשץ עם חלקי גיטרות על העבודה שעשה עבורו). למרות שאין עדות לשותפות רשמית, מרטין ושץ היו חברים טובים, מה שאולי העיד על כך שלא עלה ביניהם הצורך לחוזה רשמי, למרות שהחליפו ביניהם מכתבים ועבודות רבות במהלך הימים המוקדמים שלהם באמריקה.

גיטרות טרז (טרז משמעו שלוש), מכוונות טרצה מינורית מעל הכיוון הסטנדרטי (כמו לשים קאפו על הסריג השלישי), והיו פופולריות במיוחד באמצע המאה ה19. למרות גודלן, הן לא היו בהכרח כלי נגינה לילדים. הדגם שבתמונה מיוחס לסטאופר, כנראה מהתקופה שסי. אף. מרטין התמחה בסדנה של סטאופר בוינה.

הגיטרות הראשונות שמרטין בנה על אדמת ארה"ב

לאורך תקופת הפעילות היחסית קצרה שלו בניו יורק, סי. אף. מרטין הספיק לבנות ולתכנן סוגים רבים ושונים מאוד של גיטרות ואבות טיפוס שונים, למרות העובדה שעבד בסה"כ חמש שנים, לפני שעבר לפנסלבניה. מהתיאורים והמחירים שרשומים בספרי החשבונות שלו, רובן של הגיטרות היו גיטרות קטנות, די פשוטות ולא יקרות. הדוגמאות שנאספו לאורך השנים, כמו זאת שמוצגת במוזאון של מרטין Martin, נראות כמו הגיטרות שנבנו בגרמניה ואוסטריה של תחילת המאה ה-19. לעומת הכלים של מרטין שנבנו מאוחר יותר, הדוגמאות המוקדמות הללו מאופיינות בגוף בצורת 8, לפעמים עם גב וצדדים עשויים מייפל, כאשר החלק העליון של ה-8 רחב כמעט כמו החלק התחתון של הגיטרה. לחורי התהודה יש רוזטה בעלת טבעת אחת ולגשר היה לרוב קצוות מעוגלים או עיקולים ארוכים דקורטיביים בקצה. רוב המאפיינים הללו הושפעו מעיצוביו ומעבודותיו של יוהאן ג'ורג' סטאופר מוינה, אחד מבוני הגיטרות המפורסמים ביותר באירופה, שתחת חסותו מרטין עבד ולמד בשנים 1811 עד 1825. מרטין הושפע עמוקות אישית ומקצועית מהקשר שלו לסטאופר, עד כדי כך, שעל התוויות הראשונות שלו חתם "From Vienna, a pupil of the celebrated Stauffer" (בתרגום: מוינה, תלמיד של סטאופר המפורסם").

האלמנט העיצובי והטכני שהכי תופס את העין בדגמים היותר מיוחדים של מרטין Martin משנות השלושים של המאה ה-19 הוא ההאדסטוק הארוך והמעוקל כשכל מפתחות הכיוון נמצאים בצד אחד. המפתחות, הנקראים "ברגי וינה" בספרי החשבונות המוקדמים, הובאו מאירופה במחיר נמות יחסית לתקופה. בנוסף, בחלק גדול מהדגמים הראשונים של מרטין הותקן צוואר מתכוונן וחדשני, מאפיין נוסף ששאב מרטין מעבודותיו של סטאופר. בורג אשר הותקן לתוך החלק האחורי של עקב הצוואר נעגן בבלוק הצוואר. בחיבור הצוואר לגוף הותקן ציר עץ שעליו הצוואר יכול היה לנוע מעלה ומטה ובכך להשפיע בקלות על כיוון גובה המיתרים (אקשן). עם המיתרים מותקנים, ניתן היה לכוון את זווית השקת הצוואר לגוף – NECK TILT בעזרת מפתח שעון אשר היה נכנס לתוך עקב הצוואר. לעומת דוגמאות מאוחרות יותר של הצוואר המתכוונן של מרטין, לוח הסריגים של הדוגמאות של שנות ה-30 מהמאה ה-19 "ריחף" מעל ללוח התהודה ולא היה מודבק אליו (מאפיין שניתן למצוא עד היום בעיקר בגיטרות ג'אז ובגיטרות רוסיות).

העיצובים וההשפעות של סטאופר על מרטין

רוב המאפיינים שייחדו את הדגמים הללו משנות ה30 של המאה ה-19 נעלמו אט אט לאורך העשור הזה, למרות ש"צוואר הבורג" כפי שמרטין קרא לו, הופיע על דגמים של החברה עד 1898. ראש הגיטרה המעוקל והמוארך שנקרא על פי רוב "ראש סטאופר" כיום, הופיע לאחרונה ב-1854 עד שקם לתחייה מאה שנה לאחר מכן על ידי בונה הגיטרות החשמליות מעץ מלא העונה לשם ליאו פנדר.(שימו לב לדמיון האדיר שקיים בין ראש סטאופר לבין לראשה של הפנדר סטראטוקסטר). הגיטרות שמרטין ייצר בשנות ה30 של המאה ה-19 לא הוגבלו רק למאפיינים הססגוניים הללו. ע"פ הארכיון של החברה מתחילת דרכה בניו יורק, מכר סי. אף. מרטין גיטרות מטווח מחירים רחב מאוד. מגיטרות פאר יקרות במיוחד, המעוטרות בפנינה ובשנהב, ועד לכלים פשוטים עם מפתחות מעץ וללא שום קישוט. הדגמים המפוארים יותר תומחרו עד ל80$ כשהדגמים הפשוטים יותר ירדו לפעמים מתחת ל 20$ (מרטין נהג גם לייבא גיטרות אך אלו היו זולות אף יותר מהדגמים שבנה).

הגיטרה המוצגת משנות השלושים של המאה ה-19, היא הגיטרה הישנה ביותר שעומדת כיום במוזיאון של מרטין Martin, עם הקשר הברור ביותר לסדנה של יוהאן סטאופר בוינה, אוסטריה. למרות שאינה מקושטת בפנינה ראוותנית שהתאימה לתקופה, הדרך שבה מרטין שיבץ את השנהב לאורך הצוואר יצרה עיצוב יוצא דופן ויוקרתי. שימו לב לחותמת "C.F. Martin' New York" על גב המייפל ממש מתחת לעקב הצוואר

השמועות והעובדות

לאורך השנים הועלו לא מעט השערות לגבי הגיטרות של מרטין מהתקופה שבה פעל בניו יורק, כולל הצעות שהגיטרות המפוארות בסגנון של סטאופר לא נבנו ע"י סי. אף. מרטין כלל, אלא יובאו על ידו מגרמניה. למזלנו, ספרו האחרון של פיליפ גורה, C. F. Martin and his Guitars, 1796-1873, נכתב בעקבות מחקר מעמיק בספרי החשבונות וההתכתבויות של מרטין ובנוסף, מחקר על האקלים הכלכלי והחברתי של אותה התקופה. ממצאים ששרדו את מבחן הזמן המצביעים על השלמת בניית גיטרות יוקרתיות בתוך פחות מחודשיים אחרי שהוזמנו, וגיטרות פשוטות יותר שנבנו במהלך מספר שבועות בלבד, הוכיחו שהכלים הללו לא יובאו מחו"ל. הסדר הקפדני של סי. אף. מרטין בארכיון שלו מעיד על כך שהוא לא עבד לבד, אלא נשען על רשת מורכבת של עובדים וקבלני משנה שעזרו לו לבנות גיטרות ומארזי גיטרות, ולשמור על היבוא רחב ההיקף, הסיטונאות והקמעונאות בעסק שלו בצורה חלקה ויעילה כיאה לאיש שבא מהתרבות הגרמנית המתוקתקת.

מספר גיטרות עם התווית שחתומה "Martin & Coupa" שרדו לאורך השנים. כמורה וגיטריסט שהיה מופיע, ג'ון קופה היה בין סוכני המכירות הבולטים והמובילים של מרטין למעלה מעשור (בין סוף שנות ה30 של המאה ה-19 עד סביבות 1850). בנוסף, קופה היה בין אמני החסות הראשונים של גיטרות מרטין Martin. הגיטרה הזו שבתמונה משמאל, והתווית שלה מתוארכות לשנות ה-40 של המאה ה-19.

סופה של תקופה, המעבר לנזרת' פנסילבניה

למרות הצלחת העסק, סי. אף. מרטין בחר שלא להישאר עם משפחתו בניו יורק לאורך זמן. ע"פ שמועות ממשפחת מרטין, המשפחה לא הרגישה בנוח בארץ הזרה בלי המסורת המשפחתית, שכנראה נלקחה כמובן מאליו בביתם במרק ניוקירשן. לכן, ב-29 למאי, 1839, סי. אף. מרטין מכר את כל הציוד המוזיקלי שלו לעסק מוזיקה מקומי בשם Ludecus & Wolter, שהיה ממוקם ברחוב ברודוואי 320, בניו יורק. ב-21 לדצמבר של אותה השנה, קנה מרטין שטח בגודל 32 דונם בבושקיל טאונשיפ, פנסלבניה. הנכס נמצא בצ'רי היל, על הכביש בין נזרת' לווינד גאפ. לא הרחק ממילגרוב, שם כבר שכן חברו הטוב משכבר הימים הנרי שץ. פעם נוספת, שכנע שץ, החבר הוותיק, את משפחת מרטין לשנות מיקום. הפעם, לעומת זאת, הם יישארו שם לטווח הארוך.

סגנון התחריט על גב מנגנון הכיוון של "ראשי הסטאופר" המוקדמים השתנו מגיטרה לגיטרה, מאלמנטים וצורות גאומטריות ועד למוטיבים של טבע ופרחים. הדוגמה המוצגת בתמונה מגיעה מדגם מפורט בצורה יוצאת מן הכלל שנבנה בתחילת דרכו של מרטין בניו יורק, הכוללת תחריט של תוכי וחרגול. 

 

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *