פרק 4 – הדור השלישי, 1888-1899

חברת מרטין בידיו של פרנק הנרי מרטין

פרנק הנרי מרטין, ירש את חברת הגיטרות העתיקה והמכובדת ביותר בארץ עם מות אביו בשנת 1888, אך באותה נשימה, מדובר היה באחת שראתה מעט מאוד צמיחה משמעותית לאורך שלושת העשורים שקדמו לירושה. אמריקה השתנתה ללא הרף, גם בטעם המוזיקלי וגם בדרכי השיווק של כלי נגינה.

 
חברת הגיטרות מרטין, הייתה תקועה באמצע המאה. השינוי בחברת מרטין היה עוד יותר קשה לעיכול וביצוע, בגלל הלך הרוח הישן ששלט בחברה, חלקית בגלל שכל עובדי המלאכה שעבדו בחברת מרטין באותה התקופה נולדו וגדלו בגרמניה. בזמן מותו של סי. אף. מרטין השני, עברו 25 שנה מאז שהיה שינוי משמעותי בקו היצור של גיטרות מרטין. סי. אף. מרטין השני היה בעל משפחה גדולה, מעורב עמוקות בחובות אזרחיים בנזרת', וגם פעיל בכנסיה המורויאנית, אך נראה שהיה שבע רצון מלייצר את אותן הגיטרות שוב ושוב. אולי 50 שנות עבודתו בעסק, בייצור הגיטרות, כאשר ברובן עבד תחת אביו, השאירו אותו עם מעט מאוד השראה לחידוש.

בנוסף, סי. אף. השני העדיף להשאיר את השיווק לידיהם של אחרים. C. A. Zoebisch & Sons  מניו יורק היו המפיצים הבלעדיים של מרטין למשך שני עשורים עד שפרנק הנרי הצעיר לקח את המושכות. הקשר של זוביץ' עם משפחת מרטין התחיל בימים המוקדמים בצ'רי היל. משפחת זוביץ' עשתה את המהלך ההפוך ממשפחת מרטין, כאשר עזבו את מרק ניוקירשן לצ'רי היל ואז עזבו את צ'רי היל לניו יורק. רוב המכתבים שעברו בין שתי המשפחות שרדו בארכיון המשפחה.

הקשר המיוחד עם הסוחר C. A. Zoebisch & Sons

המכתבים מעידים ששתי החברות היו במערכת יחסים אישית ומורכבת במיוחד. C. A. Zoebisch & Sons היו יבואנים, אשר שילמו את רוב החוב שלהם לחברה מפנסילבניה עם חלקי חילוף ואספקה ע"מ לבנות עוד גיטרות, משפחת מרטין קיבלה גם יין וציוד אישי שהתקבלו כחלק מסחר החליפין, יחד עם טיונרים ולכה. עד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-19, כאשר תריסר שנות חשבונאות חסרים מהארכיון, זוביץ' לקח אחוז גבוהה מכמות היצור של מרטין מאי פעם. בשנת 1884, לדוגמה, המפיץ מניו יורק לקח את כל 276 הגיטרות שמרטין יצרו באותה השנה למעט 7 בלבד. הצד החיובי של ההסכם הזה היה שלסי. אף. מרטין השני היה יותר זמן לטפל במשפחתו, מפעל הגיטרות, וחובותיו האזרחיים. הצד השלילי היה שללא תקשורת רצופה עם רשת הספקים, חברת הגיטרות מרטין הייתה מנותקת מהשינויים בשוק.

ההזמנה הנ"ל מיוני 1890 מ-C. A. Zoebisch ל-24 גיטרות – מראה שהמפיץ של מרטין מזמין דגמים סטנדרטים, ובלי עיצובים יותר ססגוניים מ-27 ו-28. שימו לב שחלק מהדגמים 1-27 ו-O-28 הוזמנו עם מפתחות "יתד" (יתדות שעוברים דרך ראש גיטרה מעץ מלא במקום מפתחות בזוית ישרה לראש מחורץ).

רוב התוכן שנמצא במכתבים ששלח צ'ארלס זוביץ' הכילו ידיעות לגבי שכנים שהועברו מעבר לגדר, כולל הקשר המשותף עם הקהילות הגרמניות בשתי היבשות. התכתבות זו הותירה סגנון עסקים אישי במיוחד, מכתב טיפוסי מזוביץ' היה יכול להסתכם ב"מזג האויר מתקרר פה בניו יורק, יש לי כאב שיניים קשה, היין שביקשת נשלח, ודרך אגב, תשלח לי עוד תריסר גיטרות". לרוע המזל, קיימים רק המכתבים שנשלחו למשפחת מרטין אך ללא תגובתם, אבל ההערכה היא שסי אף מרטין הראשון והשני ואולי אף הנרי הגיבו בחיבה.

ספר השעות הזה מתעד את יוני 1891 ומראה את שמות עשרת האנשים שעבדו עבור פרנק הנרי מרטין, ומספר הימים שעבדו בחודש טיפוסי. פרנק הנרי עבד לצידם במשך היום, ועסק בחשבונאות בערבים.

זוהי התמונה המוקדמת ביותר של המפעל ברחוב נורת', צולמה בסביבות 1900. הסדנה המקורית נבנתה בסוף שנות החמישים של המאה ה-19, הייתה בערך בגודל שני החלונות בצד הדלת הימנית. המבנה הזה הורחב מאוחר יותר, וקומת גג נוספה. המבנה הגבוה משמאל, נוסף בסביבות 1880.

השאפתנות בתקופת המיתון

צ'ארלס זוביץ' היה מבוגר יותר מאביו של פרנק הנרי, והגישה השמרנית שלו העכירה על השאפתנות של מרטין הצעיר. כאשר האומה האמריקאית נחנקה במשבר הכלכלי ב-1893 שהוביל לשפל ארוך טווח, זוביץ' החזיק בבעלותו 90 גיטרות של מרטין ולמעשה הפסיק להזמין עוד. המצב הכלכלי השפיע בעיקר על המדינות ממזרח האומה, כאשר המזומן המשיך לזרום חופשי במערב. אך נראה שזוביץ', עשה מעט מאוד על מנת לקדם את המכירות של מרטין בשוק מערבי, במיוחד אלו אשר מערבית למיסיסיפי. במקום להקשיב לעצתו של זוביץ' לסגור את הבאסטה ולחכות שהמכירות יפשירו מהקיפאון, פרנק הנרי החליט להגשים את החזון שלו. פעם נוספת, חזרה חברת מרטין למכור ישירות לסוחרים. היו לו סיבות משכנעות מעבר לשאפתנות.

בשנת 1894, בנו הראשון, סי אף מרטין השלישי, נולד, ושנה לאחר מכן נולד הבן השני, הרברט קלר מרטין. מלבד אישה ושני בנים, פרנק הנרי היה אחראי גם בטיפול אמו, אשר עדיין הייתה בעלת חלק מהחברה, יחד עם שתי אחיות שטרם נישאו. אלו הם הרבה פיות להאכיל כאשר המכירות של החברה שלך עומדות מלכת.

מספר שנים לאחר מכן, אמריקה נסחפה תחת גל מוזיקלי שלא דומה לשום דבר שפרנק הנרי הצעיר ראה בחייו. למרות שמגפת המנדולינה התחילה עם חלוצים שטיילו מספרד, בוני כלי נגינה איטלקיים גם במולדת וגם מחו"ל השתלטו במהרה על סקרנות האמריקאים בכלי החדש. עד 1890, מרטין בעיקר עסקה בתיקון מנדולינות שנבנו ע"י בונים אחרים, אבל פרנק הנרי הבין במהרה שאם אמריקאים קונים תריסר מנדולינות על כל גיטרה אחת, ההיגיון הבריא סבר לבנות מנדולינות גם כן.

ההיסטוריה של משפחת מרטין מספרת, כי זוביץ' ניסה למנוע מפרנק הנרי לבנות מנדולינות. בניגוד לדעתו של המפיץ הותיק של מרטין בניו יורק לגבי כלי הנגינה החדש, עד 1895 מרטין כבר החלה לייצור מנדולינות פופולריות בסגנון איטלקי או "גב קעור" ולמכור אותן ישירות לסוחרים. קטלוג המנדולינות הראשון של מרטין הודפס שנה לאחר מכן. לא הופיעו בו גיטרות ולא הוזכר שמו של המפיץ העיקרי של מרטין בניו יורק. עד סוף 1897, מרטין השיקה רשימת מחירים לגיטרות שלה בעצמה, ללא שום איזכור לזוביץ'.

פרנק הנרי מרטין, הדור השלישי למשפחת מרטין אשר הוביל את החברה שנוסדה על ידי סבו לתוך המאה ה-20. הוא היה ראש החברה הראשון שנולד בארה"ב.

ג'ני קלר מרטין, שנת 1897, עם שני בניה, כריסטיאן פרדריק מרטין השלישי והרברט קלר מרטין, אשר נולד 15 חודשים לאחר אחיו הבכור.

הארכיון של מרטין חסר במידע עד 1898, כאשר בשנה זאת חברת C. A. Zoebisch & Sons הופיעה כלא יותר מחשבון נוסף בספר החשבונות. החברה של זוביץ' לא שרדה זמן רב לאחר ההחלטה של מרטין לחזור לעבוד ישירות עם סוחרים, וחלק ממשפחת העסק חזרה לגרמניה.

עליית המנדולינה

ההיסטוריה של משפחת מרטין מספרת, כי זוביץ' ניסה למנוע מפרנק הנרי לבנות מנדולינות. בניגוד לדעתו של המפיץ הותיק של מרטין בניו יורק לגבי כלי הנגינה החדש, עד 1895 מרטין כבר החלה לייצור מנדולינות פופולריות בסגנון איטלקי או "גב קעור" ולמכור אותן ישירות לסוחרים. קטלוג המנדולינות הראשון של מרטין הודפס שנה לאחר מכן. לא הופיעו בו גיטרות ולא הוזכר שמו של המפיץ העיקרי של מרטין בניו יורק. עד סוף 1897, מרטין השיקה רשימת מחירים לגיטרות שלה בעצמה, ללא שום איזכור לזוביץ'. הארכיון של מרטין חסר במידע עד 1898, כאשר בשנה זאת חברת C. A. Zoebisch & Sons הופיעה כלא יותר מחשבון נוסף בספר החשבונות. החברה של זוביץ' לא שרדה זמן רב לאחר ההחלטה של מרטין לחזור לעבוד ישירות עם סוחרים, וחלק ממשפחת העסק חזרה לגרמניה.

פרנק הנרי ניסה לדרבן מכירות ולהתאים את המחירים הנמוכים של המתחרים משיקגו, בעלי המפעלים הגדולים, ע"י הורדת המחירים הקבועים שעמדו מלכת מאז שנות ה-70 של אותה המאה. לדוגמה, הדגם 0-28, אשר עמד על מחיר קמעונאות של 60$, נפל ל-45$. מכיוון שהחברה נתנה לסוחרים שלה 40% הנחה, ההכנסה של מרטין מהדגם אחרי כל ההוצאות עמדה על אותה הכמות משנות ה-50. למרות שהחברה תמצא מאוחר יותר דרכים לקצץ גם בעלות וגם בזמן העבודה על הגיטרות על ידי שימוש במפתחות כיוון זולים יותר וגימור קל יותר ליישום, גיטרות מסוף המאה ה-19 היו שוות בכל המידות למה שסי. אף. מרטין הראשון בנה עשורים מוקדם יותר. בחלק מההזמנות של הסוחרים, מרטין קיבלה סכום כסף על חבילות מיתרים שהיה זהה לתשלום על הגיטרות עצמן.

מרטין והמערב

ספרי החשבונות של מרטין מסוף המאה ה-19 מראה עד כמה משמעותי היה התפקיד ששיחק המערב בהישרדותה הכלכלי של החברה.
בזמן שסוחרים מהערים שבמזרח הזמינו הזמנות קטנות יותר בכמות או פשוטות יותר בדגמי הסחורה, סוחרים מהמערב שהתעשרו ממכרות, חקלאות, ייבוא/יצוא, הזמינו יותר כלים ודגמים יקרים יותר. סוחרים בערים כגון לידוויל, קולורדו, בוטה, מונטנה וושינגטון, ביצעו הזמנות רבות, יחד עם סוחרים בערים היותר מוכרות במערב כמו פורטלנד, סן פרנסיסקו, ולוס אנג'לס.

עמוד מתוך קטלוג המנדולינות של מרטין משנת 1896. הדגם היוקרתי ביותר היה ה-G-5, אשר עלה פי שתים מהדגם G-3 אשר מוצג פה. סדרת ה-G אשר לא שרדה זמן רב הייתה מאופיינת בעיצוב דקורטיבי בהתאם לגיטרות של מרטין, ונראו כמו המנדולינות היוקרתיות האחרות שנבנו באמריקה באותה התקופה. ההבדל הכי בולט לעין הוא שרוב הדגמים מסדרת ה-G היו בעלי מפתחות כיוון אשר הותקנו על קידמת ראש המנדולינה, כאשר דגמי גב קעור מאוחרים יותר של מרטין אופיינו במפתחות שהותקנו מאחורי הראש.

בתחילת המאה החדשה, הסוחרים של מרטין מהחוף המערבי בנוסף לסוחרים מהוואי, הסתכמו בכחצי מההכנסות השנתיות ואף אחוז גדול יותר מהדגמים היוקרתיים של הגיטרות והמנדולינות של מרטין. מרטין ראו בקטלוג הראשון שלהם שהודפס בשנת 1898, כדרך להגיע ללקוחות חדשים בערים רחוקות. בחלק מההזמנות צורפו בין חמישים למאה עותקים של הקטלוג, יחד עם 4 תמונות מודפסות (חידוש טכנולוגי מרגש של אותה התקופה) לשימוש בחנויות קמעונאות.

שינויים בגיטרות של פרנק הנרי מרטין

הקטלוג ושיטת ההפצה לא היו השינויים היחידים של פרנק הנרי בחברת מרטין. הוא ביטל ייצור מספר דגמים מפס הייצור והחל להציע מספר מצומצם יותר של עיצובים, אך כל עיצוב היה ניתן להזמנה בשלל גדלים. רשימת המחירים משנת 1897 היא השריד המוקדם ביותר של הכיוון החדש של פרנק הנרי, אך זוהי הייתה רק שיטת עבודה שהייתה נהוגה בפועל כבר זמן מה, מאז שמרטין החלה לייצר גיטרות בגודל OO (דאבל O) לראשונה במספר עיצובים. עיצובים 24 ו-40 היו הקורבנות הראשונים בתהליך של פרנק הנרי, כאשר ייצורן הופסק לפני הקטלוג של 1898. עיצובים 27 ו-34 לא נכללו בקטלוג של שנת 1901, מה שהשאיר את מרטין עם רשימת ליבה של מספרי עיצוב שישתנו מעט מאוד לאורך העשורים הבאים. העיצובים שנמחקו נהפכו למיותרים בכל מקרה ברגע שלא היו מוגבלים לגודל אחד. לדוגמה, דגם 2-20 אשר היה נבנה בגודל אחד גדול יותר היה למעשה אותו הדבר כמו דגם 1-21, אז למה לא לשלב את שני הדגמים לעיצוב 21?!

המנדולינה הססגונית במיוחד הזו בעיצוב 7 משנת 1902 לא נשלפה מקו היצור הסטנדרטי של מרטין מאותה התקופה, אך דוגמאות נוספות ברמת התצוגה הזו עם עבודת שיבוץ דומה נמצאו. אז, כמו עכשיו, עבודת שיבוץ פנינה שכזו נעשתה על ידי קבלני משנה מומחים, ולא התבצעה במפעל של מרטין.

מספרים סידוריים נוספו לגיטרות, המספר ההתחלתי נקבע על 8,000 לייצור המוערך של חברת הגיטרות מרטין עד שנת 1898. (ייתכן שההערכה המקורית הייתה נמוכה מהמציאות). מהלך נוסף של פרנק הנרי, היה הפסקת יצור נרתיקי העץ שהחברה בנתה עבור הגיטרות שלה למעלה מחצי מאה. עד סוף המאה ה-19, מרטין הציעה נרתיקי עור של חברת Harptone שנמכרו במחיר של 5$ בלבד, וכך במהרה לא היה שום אזכור של נרתיקי העץ, למרות שמספר מצומצם עדיין נבנה. השינוי הכי ניכר לעין מהתקופה הזו, וזה שהכי מדובר עד היום ע"י חובבי גיטרות מרטין, הוא שם המותג של מרטין ששונה מ-"C. F. Martin & Co., New York" ל-"C. F. Martin & Co.,Nazareth, Pa." בשנת 1898. (לתקופה קצרה, אחרי שהמותג מניו יורק ננטש, הייתה חותמת נוספת שנתבעה בגב הראש ובה נכתב "1833" מתחת לשם החברה). סוף סוף, כמעט 60 שנה אחרי עזיבתה מניו יורק, החתימה חברת הגיטרות מרטין את הגיטרות שלה במקורן האמיתי.

החותמת שונתה בשנת 1898 ל"נזרת'" במקום "ניו יורק", אך זה היה השינוי היחיד. כלי הנגינה של מרטין נבנו בנזרת' למעלה מ-50 שנה, ולמעט תוספת שיבוץ על לוח הסריגים בערך באותה התקופה, הגיטרות נשארו פחות או יותר אותו הדבר.

בהשוואה לעיצוב 42 המוכר יותר, לעיצוב 34 לא היה מסגרת פנינה מסביב ללוח התהודה, אך במקום הופיע רצועת עץ צבעונית של פרפלינג. מאפיין זה הופיע בקטלוג 1898 בלבד, מכיוון שגם הוא נפל בין שאר העיצובים שבוטלו ע"י פרנק הנרי מרטין. עיצוב 30 היה זהה כמעט לחלוטין, אך ללא גשר שנהב.

הקדמתו של פרנק הנרי מרטין בקטלוגים המוקדמים של החברה נותנת לנו מבט נדיר של חבר משפחת מרטין המספר על מסורת המשפחה. פרנק הנרי מדד ובדק מה החברות המתחרות שלו יצרו, ורשם לעצמו פתקים מפורטים, כך שההבחנה שלו בנוגע לבנייה העילאית של גיטרות מרטין, במיוחד לגבי הברייסינג הפנימיים, היו מעבר לעניין שיווקי.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *