פרידה מכריס סקוויר

אין ספק שהייתה זו ידיעה מרעישה ועצובה שתפסה את עולם המוזיקה לא מוכן, כאשר נודע על מותו של כריס סקוויר במאי 2015, בסיסט להקת יס Yes. סקוויר אובחן בסוג נדיר של לוקמיה, מה שמנע ממנו לקחת חלק בסיבובי ההופעות האחרונים של הלהקה, דבר שלא קרה בכל השנים בהן הלהקה הייתה פעילה, ולמעשה הוא חבר הלהקה היחיד שהוקלט בכל אלבומי הסטודיו וההופעות. לאחר שנמצא לכריס סקוויר מחליף, חברי הלהקה פרסמו בעמוד האינטרנט שלהם קריאה לכל המעריצים לשלוח איחולי החלמה מהירה לכריס.

זמן קצר לאחר מכן נדמה כי החלים, ואף חזר ללהקה, אך חודשיים אחר כך נפטר. זה כמעט הרגיש בלתי אפשרי, שכריס סקוויר, חלוץ הפרוגרסיב הנצחי, אשר הגה ויצר את Yes לפני כמעט חמישים שנה, מוזיקאי כשרוני ובסיסט משפיע מאין כמותו, יסיים כך את חייו מבלי מספיק הכנה מראש. בעזרת יכולות הבס המדהימות שלו, הסינקופות הטבעיות במוזיקה אותה הוא יצר, האנרגיה הגבוהה ששידר והסאונד הכללי שלו, כריס סקוויר הפך את החוויה בהופעות חיות של יס Yes למשהו יוצא דופן.

חמוש בגיטרת הבס ריקנבקר Rickenbacker)) שלו, כריס סקוויר היה חלק מהאליטה של הבסיסטים, אלה ששילבו מקוריות, טכניקה ודמיון לכדי יצירת משהו שלא נשמע כמותו לפני כן. הוא הושפע רבות מפול מקארטני ומג’ק ברוס, בשילוב עם האינטונציה הגבוהה שלו והיכולות ההרמוניות שרכש במקהלה כשהיה ילד. נגינת מפרט עצבנית יחד עם דיוק שנשמע כמעט כמו מכונה, כריס סקוויר הפך לאחד הבסיסטים בעלי הסאונד המזוהה ביותר בשנות ה70, יחד עם חבריו הכישרוניים ללהקה הזמר ג’ון אנדרסון, הגיטריסט סטיב האו, הקלידן ריק ווקמן והמתופפים ביל בופורד ואלן וויט.

כריס סקוויר- ההתחלה

כריס סקוויר נולד בלונדון ב1948. כשהיה ילד החל לשיר בכנסייה מה שגרם לו להתאהב במוזיקה ולגלות את הכישרון החבוי שלו. לאחר מכן, בתקופה בה פרצו הביטלס, הרולינג סטונז והמי, כריס החל לעבוד בחנות מוזיקה מקומית וכך רכש לעצמו בס בעזרת הנחת העובדים. דבר נוסף שאפיין את התקופה היה השימוש הנרחב בסמים. כריס מצא את עצמו צורך LSD באופן קבוע עד שטריפ רע אחד גרם לו להסתגר בבית של חברתו למשך מספר חודשים. התקופה הזו הוכיחה את עצמה כאחת החשובות בחייו, כיוון שכריס סקוויר לא הוריד את הידיים מהבס לאורך כל הזמן, ובכך התקדם באופן מטאורי בכישוריו על הבס. לאחר מכן הכריז כי לא יקח LSD יותר בחייו, והיה מוכן להתחיל את הקריירה שלו כבסיסט.

סקוויר הצטרף ללהקות והרכבים מקומיים, וכך התגלגל בין אנשים עד שמצא את ג’ון אנדרסון ב’שידוך’ שעשה בעל אחד הפאבים בהם סקוויר הופיע. השניים התיידדו תוך גילוי הערכה משותף למוזיקה ווקאלית בסגנון סיימון וגרפונקל. כריס סקוויר וג’ון אנדרסון נפגשו מספר פעמים לאחר מכן והחלו לעבוד, הייתה ביניהם כימיה מטורפת ואז הם החליטו להקים יחד להקה. מהר מאוד הם אספו סביבם את הנגנים, ואז בחרו בכיוון המוזיקלי שלהם, שלא יכול היה להיות פופ לטענתם, כיוון שלא היו יפים מספיק. הרעיון היה ליצור מוזיקה עם שואו טוב.

אנדרסון סיפר איך סקוויר היה הדומיננטי ביותר בהרכב, ולמרות שהגיטריסט היה יוצא לסולואים מדי פעם, תפקידי הבס ביו אלו שהכתיבו את אופי השיר. סטיב האו מספר כי העבודה עם סקוויר הייתה לא פחות מאשר מעוררת השראה. הוא לא ניגן את שורשי האקורד, אלא הפך כל רגע בכל שיר למעניין, עם השפעות נרחבות של ג’אז ומוזיקה קלאסית. התקשורת בין הנגנים ביס Yes תמיד הייתה גבוהה במיוחד, והם היו נוהגים להגיב אחד לשני באופן כמעט אינסטינקטיבי. כנראה שהדבר המיוחד ביותר שהציע כריס מבחינה מוזיקלית, הוא היכולת שלו לשלוט בדינמיקה ובאווירה ובכך לתת אופי ייחודי לכל קטע, דבר אשר לא היה נפוץ מספיק באותה תקופה מצד נגני בס.

כריס סקוויר וההצלחה של Yes

עם סטיב האו, יס Yes יצרה את הלהיט הגדול הראשון שלה, אשר הגיע לראש המצעדים באנגליה. ב71, הם הצטרפו לפלישה הבריטית וכבשו את ארצות הברית עם האלבומים Fragile וגםClose to the Edge. כנראה שכריס היה מאותו זן נדיר של מוזיקאים שסרב להיות מושפע, אלא רק משפיע. הוא לא ראה את הבס כרקע של תדרים נמוכים, אלא ככלי סולו לכל דבר, ודרך זה הצליח להביע את עצמו באופן השלם ביותר. ב1974 התחילו בעיות בין חברי הלהקה, שלקחה מספר הפסקות, אשר היוו הזדמנות לכל אחד לצאת לקריירת סולו. כריס סקוויר הצליח להבליט גם את יכולותיו כבסיסט וגם את יכולותיו כזמר, כאשר אלבום הסולו שלו הגיע למקומות מכובדים במיוחד ברשימות המצעדים. אך בעוד חוש הקצב והטיימינג של כריס היה מעודן, חוש הזמן שלו נודע כבעייתי, ומסתבר שאחת הבעיות המרכזיות שנוצרו בלהקה היא העובדה שתמיד היה מאחר. אבל בזכות חוש הומור משובח, כריס סקוויר תמיד הצליח לחמוק מביקורת נוקבת והצליח לשמור על מנהגו לאחר בכל הזדמנות.

יחד עם כל העליות והמורדות, שינויים והחלפות של חברי הלהקה היו עניין שבשגרה. בשנת 1983, השנה בה הלהקה הגיעה לשיא ההצלחה המסחרית שלה, כבר עברו בין שורות הלהקה כ14 נגנים שונים. כריס סקוויר, הבסיסט היחיד של הלהקה לאורך כל ההיסטוריה שלה, הפך לעמוד תווך בלהקת Yes, כיוון שאף פעם לא נתן להצלחה לבלבל אותו, ותמיד התמיד בכתיבת חומרים ועבודה מקצועית עם חברי הלהקה. Yes שחררו תשעה אלבומים מאז, תוך כדי סיבובי הופעות אינטנסיביים ושמירה על בסיס מעריצים עמיד. במקביל הגיח סקוויר מדי פעם להשתתף בפרויקט צד אחר, כמו שיתוף פעולה עם ג’ימי פייג’, או עם גיטריסט ג’נסיס סטיב האקט.

מילות פרידה מכריס סקוויר

אין בכלל ספק שכריס סקוויר חי חיים מלאים ברוקנרול, מלאים בהצלחות. הוא הציב סטנדרט חדש בנגינת בס והצליח לקחת את הכלי למחוזות חדשים, תוך שמירה על חוש הומור טוב ושידור אווירה נהדרת מסביבו. בראיון שערך ג’ון אנדרסון לאחר מותו של כריס, אמר עליו מספר מילים שכנראה יותר מכל מתארות את גדולתו של כריס סקוויר:

“הוא היה אחד הבסיסטים הגדולים ביותר אי פעם. המוזיקליות שלו תהיה מקור השראה למשך שנים ואנשים יתחילו להבין מה הוא העניק למוזיקה של Yes שהפך אותה לכה מיוחדת. הוא היה מאוד הרמוני ומאוד מלודי על הבס, וגם מאוד ייחודי. הוא ללא ספק היה אדם יחיד במינו.”

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *