מתוך “זה המקום” תוכניתו של אהוד בנאי בגל”צ – גיטרה

"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

בכל יום שישי, בשעה שתיים בצהריים, משודרת בגלי צה”ל תכניתו המקסימה של אהוד בנאי, העונה לשם "זה המקום".

בשעה זו בכל יום שישי, אני עושה את דרכי הביתה. אני מתיישב בכיסא הנהג, נרגע מהשבוע שעבר, נכנס למוד הרגוע והנינוח של שישי אחר הצהריים ומאזין להגשתו המהנה והמענגת של אהוד.

בכל תכנית עוסק המגיש, אהוד בנאי, בנושא אחר, ופורס באזני המאזינים את המשמעויות הגלויות והנסתרות של אותו הנושא.

התוכנית מדברת על כל דבר ועניין שמקיף אותנו ואת חיינו בעולם הזה. מגשרים, ספינות ושמות ועד סופרים ומוזיקאים, ועוד שלל נושאים ואובייקטים מחיי היום יום שמקבלים פרשנויות והארות מקוריות מפיו של מגיש התכנית.

בתאריך ה- 8.11.13 עסקה התכנית בנושא הגיטרה. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. הייתה זו בעיני ובאזני אחת מתכניות הרדיו הטובות והמענגות ביותר ששמעתי מימי. לכן, החלטתי לתמלל את התכנית מילה במילה ולהגיש לכם אותה כמאמר.

התוכנית היתה חד פעמית. מדובר בתוכנית שעסקה כל כולה בגיטרה מכל זווית אפשרית, והוגשה מלא אחר מאשר מר אהוד בנאי, שבעיניי הוא ללא ספק גיבור גיטרה ישראלי.

תודה רבה לך אהוד, על התכנית היפה שהקדשת לגיטרה, ועל הסיפורים האישיים והמעניינים ששזרת במהלכה. לי באופן אישי נעמת מאוד.

קריאה והאזנה מהנה … (:

זה המקום – גיטרה

“שלום לכם מאזינים ומאזינות יקרים,
את תכניתנו הפעם נקדיש לגיטרה, הכלי בן ששת המיתרים שהוא בוודאי כלי הנגינה הנפוץ והפופולארי ביותר.
לפני כמה שנים יצא לי לעשות סיבוב בשוק הפשפשים ביפו ואז אחד המוכרים הגיש לעברנו גיטרה כזו ישנה וחבוטה ורצה שאני אבדוק אותה, אולי קיווה שאקנה אותה. לא קניתי, אבל כשפרטתי עליה נוצרה סביבי התקהלות קטנה של כשלושה – ארבעה אנשים, ואחד מהם אמר לחברו בהתפעלות ״אתה רואה את הכלי הזה? זה יכול להיות פרנסה של בנאדם״.

היה משהו חזק וישיר באמירה הזו. ״פרנסה של בנאדם״ פשוט ולעניין. בלי להצטעצע ולדבר גבוהה גבוהה על אומנות ותרבות. פרנוסה.
בתור אחד שפרנסתו על הגיטרה הגיע הזמן שאעביר תכנית על הכלי שמפרנס אותי, נכון?

אלביס פרסלי גיטר מן , איש גיטרה … Elvis Presley – Guitar Man

אז מה הופך את הכלי הזה לכל כך פופולארי?

אני חושב שזה לא רק בגלל שהגיטרה היא סמל תרבותי, אלא בגלל העובדה הפשוטה שרק בגיטרה ובפסנתר, זמר יוכל ללוות את עצמו באקורדים שנותנים מעטפת הרמונית לשירתו וגם כמובן אפשר להלחין. קל להלחין שירים כשיש לך באזור גיטרה או פסנתר. ואת הפסנתר קצת קשה לסחוב ממקום למקום ולכן, הגיטרה היא הכלי המועדף לזמר הנודד, לטרובדור, למספר הסיפורים, לזמר שירי העם ולרוקיסט.

הגיטרה של זמננו היא תוצאה והתפתחות מאוחרת של כלים עתיקים כמו העוד והלאוטה.

לאוטות ארוכות צוואר נמצאו במקומות כמו מסופוטמיה ואנטוליה. בתקופות המוקדמות הגיטרה לא נחשבה לכלי קלאסי, אבל תפסה מקום נכבד ככלי פופולארי. עם הזמן הגיעה הגיטרה גם למוזיקה הקלאסית ולאולמות הקונצרטים בעיקר בתקופת הרנסנאס.

אז הנה, פרטיטה בסולם דו מינור קטע לאוטה שעבר עיבוד מיוחד לגיטרה, כתב את זה יוהן סבסטיאן באך ומנגן את זה פול גלברייט’.
Bach – Lute Partita In C Minor, BWV 997 (Arr. For Guitar): III. Sarabande (Paul Galbraith)

לא…לא טעיתם בתדר, אתם לא על קול המוזיקה, אתם בגלי צה”ל, בתוכנית “זה המקום” והשתמעתם פרטיטה בסולם דו מינור, קטע ללאוטה שכתב יוהן סבסטיאן באך.

הגיטרה שהקשבנו לה עכשיו היא גיטרה קלאסית ומיתריה עשויים מניילון, היא משמשת בעיקר למוזיקה קלאסית ולפלמנקו.

גם הרבה מהזמרים שליוו את עצמם במוזיקה ישראלית בשנות החמישים והשישים ועד היום ניגנו בגיטרה כזו. מוזיקאים כמו בני ברמן, הפרברים, העמרנים, ישראל גוריון מהדודאים וחווה אלברשטיין ועוד ועוד.

אבל אח”כ, בשנות השישים – השבעים, מאוחר יותר בעיקר בהשפעת מוזיקת פולק-רוק האמריקאית, הצליל השתנה לצליל של גיטרה העשויה מיתרי מתכת, מה שאנחנו קוראים גיטרה אקוסטית שפותחה באמריקה בתחילת שנות העשרים.

חברת מרטין הייתה מחלוצי מפתחי הגיטרה הזו, והביאה אותה לפופולאריות עצומה שיש לה עד היום. בגיטרה של מיתרי הניילון, נהוג לנגן בפריטת אצבעות, אבל רוב הנגנים בגיטרה אקוסטית שמיתריה מיתרי מתכת כאמור, מנגנים במפרט, אומנם יש תמיד יוצאי דופן.

כבר למעלה מ-20 שנה נבנות גיטרות אקוסטיות עם יכולת הגברה פנימית, שבעצם זה דומה לגיטרה חשמלית. אומנם יש את הצליל האקוסטי, אבל הגיטרה מוגברת, יש לה נוכחות חזקה והנגן יכול גם להעביר אותה דרך אפקטים ומגבר כמו גיטרה חשמלית, מה שמאפשר מרחבים מוזיקליים חדשים.

בגיטרות איכותיות, צליל טוב מושג על ידי בניית לוח תהודה מעץ מלא. כלומר, מגולף מחתיכת עץ יחידה. בפועל, לוח תהודה מלא בנוי למעשה משני חצאים המגולפים לרוב מפרוסות עץ סמוכות ומחוברים בתפר לאורך הגיטרה, כך שנוצר דגם עץ סימטרי.

העץ הנפוץ ביותר כיום לייצור לוח התהודה של גיטרות אקוסטיות הוא האשוח וכבר נאמר כי “האדם עץ השדה” ולפעמים האדם הוא עץ השדה שעשו ממנו גיטרה.

תודה, תודה, תודה לבני אמדורסקי. . . ולנעמי שמר שכתבה במיוחד בשבילו את השיר הנפלא הזה. אני גיטרה.

לפעמים אני מתגעגע אל הגיטרה הראשונה שלי. הוריי קנו לי אותה במתנה לפני הגיוס לצבא. לקחתי אותה איתי לקיבוץ לתקופה שלפני החיול, מה שנקרא של”ת מוקדם והרלן המתנדב האמריקאי, ידידי שחי היום בסן פרנסיסקו, לימד אותי את האקורדים הראשונים.

חבריי לחדר ביקשו ממני שאתאמן באמבטיה. אפשר להבין אותם. אחרי יום עבודה מפרך בפרדס ובלול, למי יש כוח לשמוע מישהו מנגן שוב ושוב וטועה וחוזר ומנגן את המעבר מאקורד לה מינור לסול מז’ור. אז התאמנתי באמבטיה והאמת שהאקוסטיקה שם הייתה ממש טובה, ובכל מקרה אמבטיה זה מקום טוב לעבוד על צליל נקי.

לגיטרה הזאת היה צליל אדיר, ראשוני. אחרי הצבא נסעתי לאירופה ולא לקחתי אותה איתי היא נשארה שמורה ונאמנה בבית הוריי. כשהגעתי לספרד, קניתי גיטרה בכספי הכמעט אחרון, אמרתי “טוב, אני אשאר בלי כסף אבל לפחות עם גיטרה”.

בדרך מספרד להולנד נסעתי למקום שנקרא סן מארי למר, שזה על חוף הים בדרום צרפת, היה שם פסטיבל גדול של צוענים, שכידוע מפליאים לנגן על גיטרה. כן אתם יודעים מאניטס דה פלטה, הג’יפסי קינגס, מנגנים כמו אש מה יש לדבר. אז אמרתי לעצמי שאולי אלמד שם משהו על גיטרה. ישנתי שם על החוף כשהגיטרה לצידי, ובבוקר השני לבואי, התעוררתי והגיטרה לא הייתה לצידי. הצוענים גנבו לי את הגיטרה בלילה. נו בטח, זה כמו לבוא לכנס של סטלנים עם שקית מריחואנה. אז ניגשתי לתחנת המשטרה המקומית לדווח על הגניבה. השוטר צחק לי בפרצוף ואמר: “אתה יודע שאתמול צוענים שחטו כאן מישהו בבית הקפה במרכז הכפר?”, ברחתי משם מיד באותו הבוקר מבלי להביט לאחור, כפרה על הגיטרה העיקר שאני חי.

את הגיטרה השלישית קניתי באמסטרדם וזו הייתה השקעה טובה, כי איתה התפרנסתי בלונדון כשניגנתי בתחנות הרכבת התחתית. ואז חזרתי לארץ ואחרי כמה חודשים עליתי לראש פינה ולקחתי איתי את שתי הגיטרות, את שושנה הראשונה ואת אלגרה השנייה, ושתיהן חיו בשלום בחדרי.

יום אחד, חזרתי מהעבודה וראיתי ששושנה נעלמה ומישהו אמר לי שמישהו מתושבי השכונה, שלא אנקוב בשמו לקח אותה איתו לירושלים ואמר שהוא יחזיר לי אותה כשיחזור בעוד יומיים. אבל מה? למרבה הצער, הוא שכח אותה בטרמפ, וכך שושנה גיטרתי הראשונה אבדה לי לעד.

אותו מישהו שלקח לי את הגיטרה בלי רשות, איבד אותה בלי רשות, חי עד היום באזור צפת. הוא בינתיים עשה מה שנקרא תשובה והוא אבא להמון ילדים. אז אומנם סלחתי, אבל לא שכחתי את הגיטרה הישנה ההיא.

דיס אולד גיטר – ניל יאנג… Neil Young – This Old Guitar

ניל יאנג, שהוא ללא ספק גם אחד מגדולי הגיטריסטים, שמפליא לנגן גם על גיטרה אקוסטית וגם על גיטרה חשמלית.

עם פרוץ המאה ה-20, עולמנו התחשמל וכך גם נולדה הגיטרה החשמלית, שהפכה סמל לחופש, לפריצת גבולות, לתעוזה מחשבתית ולפסיכאדליה.

הגיטרה החשמלית הראשונה פותחה בשנת 1931 ע”י אדולף ריקנבקר, שוייצרי שעבר לגור בארה”ב.

אז איך נוצר הצליל החשמלי הזה?

בעוד שהפקת הצליל של גיטרה אקוסטית, מסתמכת על תיבת תהודה, הצליל של הגיטרה החשמלית נסמך על האות החשמלי, המופק מהפיקאפים, שהם בעצם כמו מן מיקרופונים שתולים בגוף הגיטרה. והם קולטים את התנועה של מיתרי הגיטרה, באמצעות שינויים בשדה המגנטי שהמיתרים מעוררים ומעבירים אותם באמצעות כבל מיוחד וגלי רדיו אל המגבר.

המגברים מאפשרים לשלוט בתכונות שונות של הצליל, עוצמת הצליל, בס שזה המנעד הנמוך, טרבל המנעד הגבוה. יש למגברים גם אפקט שנקרא ריברב, שזה הדהוד של מקום עם חלל גדול כמו מערה גדולה או מבנה עם כיפה קמורה וכמו כן, אפשר להעביר את הצליל של הגיטרה החשמלית ובימינו גם את של האקוסטית, שיש בה פיקאפ פנימי, אפשר להעביר את זה דרך סוללה של אפקטים שונים ומשונים שמשפיעים על הצליל, כמו למשל דיסטורשיין שמעוות אותו ומוסיף לו לכלוך ועוצמה, פייזר שכשמו כן הוא מפייזר את הצליל, מפזר אותו, דיליי אולי אפשר לעברת את זה לאיחורית, שמחזיר את הצליל כמו הד, כשהנגן קובע את כמות ההחזרים ואת עוצמתם.

אז כל אחד משתמש באפקטים לפי טעמו ולפי הצליל שהוא מחפש ויש כאלה שבכלל מעדיפים את הצליל הנקי. אני מודה שאני אוהב להשתעשע באפקטים מאוד, אבל בזמן האחרון אני גם מחפש את הצליל הנקי.

בכל מקרה כשמשתמשים באפקטים יש להפעיל אותם על ידי לחיצה עם הרגל, כי אתה עסוק עם הידיים בנגינה כידוע, אז זה קצת כמו נהיגה במכונית יש קלאץ’, ברקס וגז ויש את הגה הגיטרה בידיים. המזל הגדול הוא שגם אם אתה טועה בדרך אף אחד לא נפגע, מבחינה פיזית או כמו שאומרים לא מתים מזה. ואלה הם הביטלס באחד משירי הגיטרה הגדולים ביותר, ווייל מיי גיטר ג’נטלי וויפס …כשהגיטרה שלי בוכה בעדינות.

וויל מיי גיטר ג’נטלי וויפס… The Beatles – While My Guitar Gently Weeps

כל גיטריסט שנכנס אל עולם החשמלי חייב בשלב זה או אחר להגיע להחלטה על מה הוא הולך. על פנדר או על גיבסון.

הגיטרה המכונה פנדר, יוצרה בשנת 1949 ע”י איש בשם ליאו פנדר שנולד ב-1909 בקליפורניה ונפטר ב-1991.

החידוש שבה היה שהיא הייתה עשויה מעץ מלא ולא כמו כל הגיטרות החשמליות של אותה התקופה שהיו עשויות עם נפח, כלומר חלולות מבפנים.

לדגם הראשון שיצר, קרא ברואדקאסטר ואח”כ שינה את השם לטלקאסטר.

בשנת 1954 הוא התחיל לייצר ולשווק את הדגם הפופולארי מאוד עד היום שנקרא סטרטוקאסטר או בקיצור סטראט.

את החברה המצליחה שלו הוא מכר בשנת 65′ והקים לקראת סוף שנות ה-70′ חברה אחרת לגיטרות הוא קרא לה L&G L – על שמו ליאו, ו- G – על שם שותפו ג’ורג’ פולרטון.

ב-1952 יצא לשוק דגם גיטרה נוסף, על ידי חברת גיבסון שנקרא לס פול אשר זכה גם הוא להצלחה גדולה מאוד, עד היום.

חברת גיבסון הייתה אז כבר חברה ותיקה מאוד, היא נוסדה בשנת 1902 והתמחתה בבניית כלי נגינה שונים, מרכזה היה בנאשוויל טנסי והיא נקראה ע”ש המייסד ארוויל גיבסון, שהתמחה בייצור מנדולינות.

החברה ייצרה גיטרות חשמליות כבר בשנות ה-30′, אבל הן היו עם תיבת תהודה שיש לה נפח ואת הגיטרה לס פול הם ייצרו כתגובה לייצור הפנדר, וגם היא הייתה גיטרה מעץ מלא מה שנקרא סוליד בודי.

ומאז גיבסון ופנדר הם כמו רמת גן וגבעתיים, הליכוד והמערך, בית”ר והפועל, אתה חייב לבחור צד. מצדדי הפנדר יזכירו את מארק קנופלר, מצדדי הגיבסון יזכירו את ניל יאנג ואני האמת היא שניגנתי שנים רבות פנדר, לא שיש לי משהו נגד גיבסון אבל ככה יצא, ובשנים האחרונות אני מנגן גיטרת נפח תוצרת ימהה. ולבחור הנחמד ששאל אותי אחרי הופעה “איך בגדתי כך בפנדר?” אענה ואומר “אם אשכחך פנדר תשכח ימיני, ידבק מפרטי לחיקי אם לא אזכרכי”…

והנה משהו מהימים הראשונים ההם, עם הצליל החשמלי הנקי, לפני הפסיכודליה והאפקטים טנגו גיטר של הצלליות The Shadows – Guitar Tango.

ברשת ב’ יש כבר שנים רבות תכנית צהרים בשם “רגעי קסם” בעריכת עליזה דיסטניק, אז אני הולך להשמיע שיר שמידי פעם אפשר לשמוע בתוכנית הזאת שבהשראתה כתבתי את השיר רגעי קסם שמופיע באלבום ‘רסיסי לילה’.

זאת תכנית שמשמיעה שירים שלוקחים אותי במנהרת הזמן בשנות ה-50.

ערב יורד על ר”ג, על השכונה שנקראת שכונת הג’ורה, על שמו של נחל הביוב שזורם תמיד במורד הגבעה עליה היא בנויה. אורות נדלקים בבתים ממול, אבא יצא להופעה, אמא יושבת לבד בסלון וסורגת והרדיו הפתוח מנגן רגעי קסם, שירים ישנים ואהובים בעריכת עליזה דיסטניק, אז הקשיבי איך הרדיו מנגן ג’וני גיטר ושרה את זה פגי לי Peggy Lee – Johnny Guitar.

ומפגי לי של פעם לזמר אמריקאי עכשווי מניו אורלינס – גרייסון קאפס Grayson Capps – Guitar שמו ולמען האמת, גם בסגנון שלו לפחות בשיר הזה, יש טעם ישן ומשובח השיר הזה נקרא בפשטות – גיטרה.

לפני שבועיים ביליתי חמישה ימים בלתי נשכחים עם אחד מגדולי הגיטריסטים בעולם, ואני לא מגזים. כל מי שהיה בהופעות ראה במו עיניו ושמע במו אזניו. וכן אני מתכוון למייקל צ’פמן. גיבור הגיטרה שלי. שמפליא לנגן בגיטרה אקוסטית בסגנון שהוא המציא כבר בתחילת שנות השבעים. ומה שכובש אותי אצלו זה לא הווירטואוזיות והטכניקה הנפלאה. יש לו את זה לגמרי אבל זה לא העניין… העניין הוא שהוא יכול לספר סיפור עם הגיטרה, להשתמש בה כמו שצייר משתמש במכחול, לצייר תמונה, לצלם סרט, לתת אווירה, השראה, לפתוח חלונות במוח ובלב.

האיש התגלה כאדם צנוע ונעים הליכות, ללא שום גינוני כוכבות, איש עבודה שמופיע עם ג’ינס, חולצת טריקו וכובע מצחייה. הוא הופיע בפני מאה איש, כאילו הוא מופיע באצטדיון מלא. ואחרי ההופעה הוא מניח את הגיטרה ויורד ישר אל הקהל. שותה יין אדום ומשוחח עם האנשים שהיו בהופעה, מחבק, מתרועע, צעיר נצחי בן 72 עם חיוך ועיניים של ילד, מלא שמחת חיים ואהבה לבני אדם.

אני עדיין לא מצליח לעכל ובטח שלא לסכם את השבוע הזה. מסע קסום מתל אביב לירושלים, מצפה רמון, פרדס חנה והגליל העליון. ואני ביחד אתו מגלה מחדש את הנופים של ארצי ואת האנשים החמים אוהבי המוזיקה שבאים לתת הערכה וכבוד ואהבה למוזיקאי הנפלא הזה. והוא מתאהב בישראל ואני בזכותו מתאהב בה מחדש.

ובחמדת ימים על ראש ההר בגליל באמצע ההופעה שלו אני עומד במרפסת, מביט על הנוף הגלילי, על חצי ירח מעל ההר, זה הנוף שבו שמעתי את מייקל לראשונה והנה הוא בפנים מנגן, אבל הפעם זה לא קסטה, זה לא תקליט זה הוא בעצמו בהופעה חיה, ובעוד זמן קצר יקרה הבלתי יאומן כשהוא יקרא לי לחזור לבמה ולסיים אתו את ההופעה.

אני כבר יודע איזה קטע מגיע לפני זה, והנה זה בא, אני מתקרב לאט לאט לבמה מהופנט מהצלילים שלו, זה קטע שנקרא – “למדרוגדה” שזה מילה בספרדית שמתארת את הזמן שבין עלות השחר לזריחת החמה.

מייקל צ’פמן.. למדרוגדה.. Michael Chapman – La Madrugada

אז אך בוחרים גיטרה? לא פעם אני נשאל את השאלה הזאת. אז יש כמובן כל מיני דברים שצריך לבדוק. דברים טכניים כמו מבנה הצוואר, נוחיות הנגינה וכמובן המחיר… אבל יש עניין אחד והוא לדעתי החשוב מכולם, וזו ההתאהבות… או שזה קורה או שלא… זה איזה משהו שאומר לך שזו הגיטרה הנכונה בשבילך.

לפני הקלטת האלבום של הפליטים, יצאתי לדייט עם המון גיטרות אקוסטיות ולא מצאתי את שאהבה נפשי. ואז הלכתי יום אחד עם יוסי אלפנט לחנות מוסיקה ברחוב אלנבי ותוך דקותיים ידענו שנינו שהטקמיני הזאת, שאף אחד אז בכלל לא ידע עליה דבר, היא הגיטרה הנכונה בשבילי.

וכך גם בחרתי את הגיטרה החשמלית שאני מנגן בה כיום. רציתי גיטרה חשמלית עם נפח, ישבתי שעות בחנות מוזיקה והלכתי וחזרתי ושוב ניסיתי את כל מה שהיה שם במלאי, אבל זה לא קרה. ואז הגיעה לחנות דגם של גיטרה שבכלל לא ידעתי על קיומה, ימהה נפח, ואחרי חמש דקות נגינה – קניתי אותה. נדמה לי שקוראים לזה – אהבה מצליל ראשון.

אז עד כאן תכניתנו על הגיטרה. אני רוצה לומר תודה רבה לאלמז מנגיסטו על ניהול ההפקה, לבר דותן על הניהול הטכני.

ואם ששת מיתרי הגיטרה מקבילים לששת ימי המעשה, אז הנה עוד מעט ישמע בארצנו צליל המיתר השביעי של שבת מלכתנו, יהי רצון שתעבור לכם בשמחה ובטוב לבב… עד הפעם הבאה נאמר… סאלאמת…

צוטט ותומלל מתוך תכנית הרדיו “זה המקום” של אהוד בנאי בגלי צה”ל בנושא גיטרה.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *