מרטי פרידמן מעלה את הכול בלהבות

בין אם מדובר על עבודתו עם Cacophony, על אלבומי הסולו המדהימים שלו, או על כל אחד מאלבומי הפלטינה שהוציא עם מגהדת’ (Megadeth), מרטי פרידמן מאז ומתמיד ניגן באופן חדשני ונפלא, בשילוב מקצבים מרתקים ובחירת צלילים מפתיעה ותמיד מעניינת. למרות זאת, לפי מרטין פרידמן- אם מסתכלים רק על הצד הטכני של הדברים, מחמיצים את כל העניין.

אין ספק שמרטי פרידמן מעדיף להחשב כאנרגטי מאשר כטכני במיוחד, כיוון שהמוזיקה שלו תלויה באנרגיות, אגרסיות וגלים של מצב רוח ותחושות טובות שמציפים אותו. הוא מסביר כי הוא רודף אחרי הריגוש הזה כל הזמן. זאת אורגיה של קסם הגיטרה, אמר באחד מראיונותיו. מרטי פרידמן רוצה שהגיטרה תתפקד ככלי של רגש טהור.

אורגיית הגיטרה של מרטי פרידמן תפסה תאוצה באלבומו האחרון Inferno, שמוציא ממנו את המיטב מבחינת נגינה מלאת ריגוש ועוצמה, נוסף על שיתופי פעולה עם אמנים מעולים. באלבום גם ניתן לשמוע את הפעם הראשונה בה כתב מרטי פרידמן קטע עם חברו הטוב והמוזיקאי המדהים ג’ייסון בייקר. השניים שיתפו פעולה בהקלטת הקטע Horrors, אחד הקטעים החזקים באלבום וגם תענוג לכל מי שמעריץ את הדואו הנפלא הזה.

האלבום יוצא בעיתוי די טוב בשביל מרטי פרידמן, שנמצא באחת מתקופותיו היפות בקריירה. הוצאת גיטרה של חברת PRS בעיצובו, נוסף על סיבובי הופעות בכל רחבי אירופה, יפן וארצות הברית, שוב מניחים אותו על המפה כגיבור גיטרה בלתי מעורער.

מסתבר שמרטי פרידמן רצה שהשירים בInferno יתאימו לשני תנאים. קודם כל, הוא חשב על מה אנשים מכל רחבי העולם היו רוצים לשמוע ממנו מוזיקלית. האנשים כנראה רוצים שפרידמן יחרוך את הגיטרה ויוציא את כל הכבדות והאגרסיה שהוא מסוגל. התנאי השני בשבילו היה שהמוזיקה חייבת להדליק אותו. היא חייבת להיות משהו חדש, רענן ושלא עשהמעולם. כל עוד קטע עונה על שני התנאים הללו- הוא יועמד להיות חלק האלבום, מסביר פרידמן. היה עליו להאפיל מעל כל מה שעשה בעבר, ובו זמנית לספק משהו שירצה את העולם כולו ואת עצמו כמובן.

שיתופי הפעולה באלבום

מרטי פרידמן מעולם לא ביצע  שיתופי פעולה שכאלה. כך היה הקונספט: לרוב בשיתופי פעולה פשוט מקליטים תפקיד ליד (Lead) או סולו באחד השירים. אין עם זה שום בעיה, מסביר פרידמן, אבל הוא רצה משהו שיהיה עמוק יותר. הוא החליט לתת לאורחים לכתוב איתו את השירים, כך שחווית שיתוף הפעולה הייתה מלאה ונרחבת. הוא הפיק וניגן את תפקיד הליד והסולו, אך כל אורח באלבום לקח חלק שווה בכתיבת השיר. כך המעריצים שומעים איך היה נשמע אם היה  בלהקה עם כל אחד מהחברה האלה. ישנו קשר עמוק יותר לשיר וזה מספק את מרטי פרידמן הרבהיותר מאשר אם היה מביא מישהו שסתם ינגן סולו טוב.

בחירת האמנים

כשנושא האלבום עלה, סיפר פרידמן, חברת התקליטים שלו הכינה רשימה של מוזיקאים ונגני גיטרה שהרעיפו עליו שבחים בראיונות שונים. את חלקם הוא אפילו לא הכיר. כבר כל כך הרבה זמן שהוא עוקב אחר סצנת המוזיקה ביפן שלגמרי איבד מושג על כל דבר אחר שקורה מחוץ ליפן. הוא ראה את הרשימה הזו, בה כל כך הרבה מוזיקאים אמרו דברים כל כך יפים עליו. זה באמת ריגש אותו, הוא מספר. פרידמן נזכר ברגע בו מייקל שנקר הציע לו לנגן עמו. פרידמן חשב לעצמו שיש לו הזדמנות לנגן עם האיש שהיה על הפוסטרים שלו וזה פשוט מדהים. מרטי פרידמן רצה להעניק תחושה טובה למוזיקאים צעירים, שאולי הוא בשבילם מה שמייקל היה בשבילו.

השיר Horrors ואוון דובסון (Ewan Dobson)

הקטעים האקוסטיים בשיר Horrors נוגנו על ידי אוון דובסון (Ewan Dobson). מסתבר שפרידמן כלל לא הכיר אותו לפני כן. יום אחד הוא קיבל מייל ומדי פעם הוא לוחץ על אחד מתוך האלפים שמגיעים לתיבת הדואר שלו. דובסון צירף קישור Youtube שלו מנגן בגיטרה אקוסטית וזה פשוט העיף את פרידמן. בשיר היו למרטי פרידמן כמה קטעים שמתאימים לגיטרה אקוסטית והוא העדיף שינגן אותם מישהו שהוא באמת אשף בכלי, כך שיעשה זאת מהר ובמקצועיות. הוא יצר קשר עם אוון ומספר שהיה פשוט תענוג לעבוד אתו. הוא הפיק אותו במהלך יום שלם, עד שכל צליל נוגן לפי הרצונות של מרטי פרידמן. אוון דובסון ניגן בדיוק בדרך בה פרידמן היה רוצה שג’ייסון בייקר ינגן את זה, והרי שזו הרמה הכי גבוהה שיש.

האיחוד עם ג'ייסון בייקר

שיתוף הפעולה הזה היה מושלם, תיאר פרידמן בראיון שערך. מרטי פרידמן יצר קשר עם ג’ייסון ושאל אותו אם יש לו איזשהם חומרים לשירים ואם בא לו לשלוח אותם, וכך הוא עשה. ישנה יצירה קטנה שלקוחה מהסרט שנעשה עליו Not Dead Yet, שם יש פיסה של מזיקה קלאסית שהולחנה ברמות הכי גבוהות שיש, אך הייתה זו רק מלודיה קצרה. פרידמן אמר שהוא חייב את זה, הוא יכול להשתגע על הקטע הזה ולגמרי להפוך אותו למשהו מיוחד, הסביר לג’ייסון. כמובן שתגובתו של ג’ייסון הייתה משהו בסגנון “בנאדם, אשמח אם תעבוד על זה” וזה הפך לפתיחת השיר Horrors, החלק הקלאסי באמצע, ועוד רמזים שמפוזרים בשיר. כך פרידמן שילב את זה עם שיר אחר שהיה לו מוכן, וכך הורכבה היצירה המדהימה הזו.

ההרמוניות של Cacophony

ההרמוניה של הגיטרה האקוסטית בשירים באמת מחזירות כל מאזין לימים בCacophony. הרי תמיד היו לשניים יכולות הרמוניה מדהימות ומפתיעות, וגם ההרמוניות בHorrors בהחלט לא נעשו באופן קונבנציונאלי.

באחת הפעמים שנשאל על כך, מסביר מרטי פרידמן שהקטע הזה הוא לגמרי שיחזור כלשהו של החומרים שהשניים כתבו בהרכב Cacophony. חלק אחד זה החלק אותו כתב ג’ייסון, שנשמע מאוד קלאסי ואיכותי- כמו משהו שבאך או בטהובן היו כותבים- פיסת מוזיקה נחמדה, קלאסית ואיכותית. החלק השני, אותו פרידמן כתב, הוא איזושהי השלמה דיסוננטית לקטע של ג’ייסון. זה בדיוק ההבדל שנוצר גם בהרכב שלהם יחד ב Cacophony. השיר הזה הוא חלון זמן נהדר, מספר פרידמן.

הסולמות והמחשבה הטונאלית של מרטי פרידמן

מרטי פרידמן לא חושב במונחים של סולמות. אין לו מושג מה שמות הסולמות אותם הוא מנגן. אמנם אפשר לדבר על טונליות אקזוטית, וזה מתאר את תהליך המחשבה של מרטי פרידמן הרב היותר טוב מאשר סולמות, כיוון שסולם הוא צירוף צלילים שמופיעים בסדר מסוים. נדיר מאוד שנמצא אותו יורד ועולה באותו אופן בנגינת הגיטרה לכדי נגינת איזשהו סולם. פרידמן ללא ספק חושב במונחים של טונליות וללא ספק אפשר לכנות את הצלילים אותם הוא בוחר אקזוטיים, כיוון שהרבה מהמוזיקה שלו מגיעה ממוזיקה אתנית של מקומות שונים. החל ממוזיקה פרסית, הודית, ישראלית או רוסית – מבלי להתיימר להכיר אותן טוב מספיק, זה מה שהוא מנסה לשלב בנגינתו.

היחס לאקורד

פרידמן מסביר שהאקורד בהחלט משפיע על מה שהוא מנגן בכל סיטואציה אפשרית. אין איזשהם צלילים אותם הוא מרגיש חייב לנגן באקורד מסוים. הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה ולשבור כל כלל אפשרי. אך הואקשוב היטב לאקורד עצמו ולאיכויות החשובות בו מבחינת מצלול, תמיד יתחשב בזה. הכול תלוי בדרך בה הוא רוצה שהקטע ישמע, לפעמים זה גם יכול להישמע כמו סולם נפוץ, אך לרוב זה לא המקרה. הכול תלוי בדרך בה הוא מפרש את המוזיקה וחושב עליה. פעמים רבות הוא מנגן סולו מסוים מעל אקורדים ספציפיים, אבל אז מחליף את האקורדים מבלי לשנות את הסולו- כל עוד זה נשמע טוב, הכול טוב.

סאונד החובה של מרטי פרידמן

גיטרת ‘סאונד החובה’ של מרטי פרידמן היא PRS ומגבר ה’חובה’ שלוהוא Engl. במהלך ההקלטות הוא הבין כי הוא משתמש בגיטרה אחת יותר מאחרות וזו הPRS , שעיצובה היה זה של הליין שהוציא עם PRS. הוא אמר להם שזו הגיטרה שהוא הכי אוהב, אז שפשוט יכינו ליין של גיטרות שיהיו כמה שיותר דומות לזו, וכולם יהיו מרוצים. הוא השתמש בהרבה מגברי Engl ככה שהתאים אותם במיוחד לכל סאונד ספציפי שחיפש.

העצה של מרטי פרידמן

באחד מראיונותיו, כשנשאל מהי עצתו למוזיקאים ונגני גיטרה צעירים הוא השתהה ואז אמר: “העצה הכי טובה שאני יכול לתת היא זו: ברגע בו תמצאו משהו בנגינה שלכם שאתם אוהבים- תטפסו הרים על מנת להתפתח באותו כיוון. לפתח ארסנל משפטים על מנת לנגן כמוני או כמו ג’ף בק זאת לא המטרה. המטרה היא לרכוש ארסנל כלים ומשפטים בעזרתם תפתחו את הסגנון הייחודי שלכם שיוביל אתכם בדרך אותה תאהבו. ברגע שעשיתם את זה, אתם בחצי הדרך כיוון שאם יש לכם כיוון ייחודי, אף אחד לא מסוגל להפריע לכם. מהרגע בו התחלתי לנגן הלכתי בכיוון שלי. מעולם לא יכולתי לקחת חלק בלהקת קאברים בה אני פשוט אמור לחקות נגן כלשהו- אני בטוח שהייתי מאוד גרוע בלעשות את זה. הנקודה היא, שאם אתם באמת רוצים לפרוח כנגני גיטרה, תמצאו את מה שאתם אוהבים בנגינה שלכם, נצלו תטפחו ותחקרו את זה בלי סוף, ואז תמשיכו באותו הכיוון.”

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *