מי שמע על ליונל לואקה?

Straight outta Benin

כשזה נוגע לנגינת גיטרה, נדמה כי כבר כמעט בלתי אפשרי להמציא סאונד וסגנון נגינה ייחודיים. יש תחושה שהכול כבר נעשה, וכמעט בצדק. כמובן שסגנון הנגינה הוא לא הדבר המהותי ביותר, כיוון שהתחושה, הפרייזינג, הדינמיקה והמוזיקה עצמה הם המהות במה שיגרום לנו להתאהב ביצירה או לא, אבל בכל זאת, לפעמים קל לתפוס את הגיטרה ככלי שאט אט מתחיל למצות את עצמו מבחינת אפשרויות. אני לא מתכוון למיצוי ברמת הצליל והטכנולוגיה, כי כידוע כל יום נולדים עוד כמה עשרות אפקטים חדשים לשוק, אלא תחושת מיצוי מבחינת התפעול הפשוט של העץ והמיתרים, תחושת מיצוי של הסאונד הטבעי שהגיטרה יכולה להפיק. אחת לכמה זמן התפיסה הזו מופרכת על ידי נגן שמציע גישה חדשה. אנדי מקי עשה זאת על הגיטרה האקוסטית וגרף מיליוני צפיות ביוטיוב, טום מורלו עשה זאת על הגיטרה החשמלית וגרף הצלחה בינלאומית מסחררת, אבל אני רוצה לדבר על הגילוי המרגש האחרון שלי, שנדמה כי עדיין לא מקבל את הכבוד הראוי לו – ליונל לואקה.

לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי חצי מנמנם אל מול הטלוויזיה כשאחד הערוצים פתוחים ברקע. לאחר הגרסה המצוינת של ענת כהן (גאווה ישראלית 1) לשירה של אדית פיאף, הופיע קליפ שנעשה עבור הערוץ מסדרת הקליפים Ney York Jazzed Out, ובשנייה שהתחיל עברתי אוטומטית ממצב חצי מנומנם למצב ‘וואו איך קוראים לגיטריסט המטורף הזה?!’
בקליפ הופיעו הגיטריסט האדיר ליונל לואקה (למדתי את שמו מאז) והזמרת גרטצ’ן פרלטו, שביצעו שיר פולק אפריקאי עם גרוב שחור וג’אזי שלא ניתן להישאר אליו אדיש. אם כל הטירוף המוזיקלי שהתרחש שם לא מספיק, הקליפ גם צולם במפעל שוקולד אי שם בברוקלין, ככה שבין הפראזות היפהפיות, המצלמה הראתה לנו כיצד עוטפים בעדינות שוקולד איכותי מלא באגוזים.
שתי מסקנות עלו לאחר הקטע הזה, שהותיר אותי עם לסט שמוטה. האחת, אני חייב לנסוע למפעל שוקולד. השנייה, אני חייב לגלות מי זה ליונל לואקה.

אז מי הוא ליונל לואקה?

ליונל לואקה (Lionel Loueke), נולד בשנת 1973 במדינה המערב אפריקאית בנין. בניגוד למדינות מערב אפריקאיות אחרות, כמו מאלי, סנגל או מערב סהרה, בבנין, מדינה קטנה מאוד, אין מסורת נרחבת של נגינת גיטרה. כילד, לואקה אכן שאב השראה מהמדינות השכנות ומגיטריסטים כמו עלי פארקה טורה (Ali Farka Toure) ובובכר טראורה (Boucbar Traore) וגם הקשיב לנגני קורה בראשותם טומאני דיאבטה (Toumani Diabate), אך מה שתפס את תשומת ליבו, כפי שניתן להרגיש היטב במוזיקה שלו, הוא עולם כלי ההקשה, הקצב והגרוב המערב אפריקאי.
לואקה החל לנגן בכלי הקשה ואז עבר לגיטרה, ולקראת גיל 20 גילה את עולם הג’אז ונשאב עמוק לתוכו. משם הדרך להתמקצע במוזיקה הייתה קצרה, הוא נסע ללמוד באקדמיה בפריז ולאחר מכן התקבל על בסיס מלגה מלאה לברקלי. אחרי שנה בברקלי הוא נבחר מבין מספר מזערי של מוזיקאים ללמוד בתכנית היוקרתית על שם תלוניוס מונק, שם מלמדים בין היתר הרבי הנקוק ויין שורטר ורון קרטר (גם אלי דג’יברי למד שם- גאווה ישראלית 2) ומיד לאחר לימודיו הפך לואקה לדבר החם ביותר בסצנת הג’אז בניו יורק.

לואקה ניגן בהרכב של הרבי הנקוק, שחטף אותו מיד בתום לימודיו ומשם החל ברצף שיתופי פעולה עם המוזיקאים הגדולים בעולם הג’אז. הוא עבד עם ויין שורטר (wayne shorter), דייב הולנד (Dave Holland), מרקוס מילר (Markus Miller), ריצ’רד בונה (Richard Bona), צ’ארלי היידן (Charlie Haden), ג’ון פטיטוצ’י (John Patituchi), דניס צ’יימברס (Dennis Chambers) וגם עם מוזיקאים מחוץ לעולם הג’אז ביניהם סנטנה (Santana) וסטינג (Sting). הוא פעיל בלייבל Blue Note, ועבד בין היתר גם עם רוברט גלספר ואספרנזה ספלנדינג. לואקה גם שיתף פעולה עם הסקסופוניסט אורן אטקין (גאווה ישראלית 3), דמות מרתקת בפני עצמו, אשר היטיב להעמיק בבלנד המעיף שבין ג’אז למוזיקה אפריקאית, והשניים יצרו יחד ג’אז מערב אפריקאי מהסוג המשובח ביותר.
במקביל לשיתופי הפעולה שלו, לואקה גם פצח בקריירת סולו קוצרת שבחים, והחל מעבודת הטריו שלו (אשר לאחרונה הוציאו את האלבום הנהדר Gaia) ועד לפרויקטים אחרים אותם הוביל ואלבומים נוספים שיצאו תחת שמו, לואקה הוא ללא ספק אחת הדמויות המרתקות בג’אז העכשווי והוא בהחלט אחד הגיטריסטים הייחודיים והאיכותיים שפעילים כיום.

בכל סיטואציה מוזיקלית בה ליונל לואקה נמצא, וזה בכלל לא משנה עם ההרכב מסביבו מנגן רוק, ג’אז, מוזיקה אפריקאית או כל פולק שהוא, לואקה מצליח להבליט את הקול הייחודי שלו מבלי להאפיל על שאר חברי ההרכב ולהוסיף רובד קצבי ואנרגיה זורמת.

הסטייל של לואקה

את סגנון הנגינה הייחודי של ליונל לואקה ואת ההוויה המוזיקלית שלו, ניתן לתמצת בכך שהוא הופך את הגיטרה מהכלי המוכר לכלי הקשה הרמוני, מניע ומרגש. הדבר בא לידי ביטוי כמעט בכל טכניקה בה הוא משתמש, במוזיקה המהפנטת אותה הוא כותב ואפילו בכיוון הגיטרה היחסית לא סטנדרטי שלו (מיתר E נמוך מכוון לD ומיתר A מכוון גבוה באוקטבה). בין אם הוא מנגן מספר רב של צלילים חסומים אשר מעניקים נפח ריתמי גדול, בין אם הוא משתמש באפקט הוואמי שמוריד את הפיץ’ באוקטבה או שתיים ובכך מעביר תחושה של תוף בס שבטי ובין אם הוא מניח פיסת נייר על המיתרים כדי להוסיף חספוס חסום לצליל המדמה כלי מיתר אפריקאי, ליונל לואקה סוחט את הגרוב מהגיטרה כאילו המציא את הכלי מחדש.
את כל הקסם הזה הוא מצליח לעטוף בהרמוניות גאוניות, שמטשטשות את הגבול הדק ממילא בין פולק אפריקאי לג’אז השורשי ומעל כל הקסם הזה הוא שר בעדינות ומוציא צלילי נקישות השואבים השראה מניבים אפריקאים, ובכך מוסיף עוד ממד קצבי למוזיקה המרתקת שלו.

אולי הוא לא המציא את הטכניקות האלה, ואולי עשו זאת לפניו, אך הבלנד שהוא יוצר בין מערב אפריקה לצפון אמריקה, הבלנד שהוא יוצר בין אווירת כלי מיתר עתיקים לגיטרה חשמלית מודרנית, הבלנד בין האקוסטיקה הטבעית לשפע הטכנולוגי, והטבעיות בה הם כולם מוגשים, הופכים את ליונל לואקה לגיטריסט ממעלה ראשונה, שעל כל נגן גיטרה להכיר.

לעצור הכול ולהקשיב

שיתוף פעולה נוסף ששווה להזכיר, הוא השתתפותו של ליונל לואקה באלבומו של אבישי כהן (גאווה ישראלית 4) After the Big Rain, כחלק מטרילוגיית תאוריית הגשם הגדול שלו. באלבום לואקה לוקח חלק דומיננטי במיוחד. כנראה שגם אבישי כהן, כמו כל מי שאי פעם נחשף למוזיקה מערב אפריקאית, נשאב עמוק לתוך העולם הזה. יצירות כמו מדיטציית שני האקורדים שלו Meditation on Two Chords או הקטע Parto Forte, בהן אין סולו ענק של לואקה או תפקיד שאפשר לזמזם, מביאות את לואקה להעשיר את היצירה מבחינה הרמונית ומבחינה קצבית בצורה שהיא לא פחות ממעוררת השראה. לואקה לא מוכן להתקבע בנישה שיצר והוא ממשיך לפרוץ את הגבולות המדומיינים שקיימים בתפר בין ג’אז למוזיקה אפריקאית. אלבומו האחרון של לואקה, Gaia, אלבום טריו נהדר, מגיש צד מכסח ורוקיסטי של לואקה שצועד יד ביד עם הריתמיות הממכרת. אמנם זה נהיה כבר נדוש לומר, אך חשוב לציין כי מיותר לקטלג מוזיקה לז’אנרים, בעיקר בעידן של ימינו בו כולנו חשופים לשלל המוזיקה שלעולם יש להציע. במקרה של ליונל לואקה, אין נכון מזה. לנסות להכניס אותו להגדרה סגנונית כלשהי, רק תעשה עוול למוזיקאי שנדמה כי הוכיח לכולנו שעל הגיטרה, כמו על קנבס ריק, אפשר לעשות הכול.

הגיע הזמן להכניס את ליונל לואקה לרשימה אחת עם נגני הגיטרה הטובים והמיוחדים בעולם, בג’אז ומחוצה לו. נכון שלכל נגן גיטרה או מוזיקאי יש קול ייחודי ואת היכולת היצירתית לחדש ולגוון את עולם המוזיקה, אבל כשזה באמת קורה, כדאי מאוד לעצור הכול ולהקשיב.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *