טוני גרניאר הכוכב של דילן

הבס האקוסטית נהנית מפופולאריות גואה בשנים האחרונות. ההטמעה של סגנונות הבלוגראס והסווינג אל תוך המיינסטרים, בשילוב עם הרקע המוזיקלי המגוון של מוזיקאים פעילים כיום, הכין את השטח בשביל כוכבי קונטרבס, שבעל כורחם גם מייצגים את המסורות העשירות של המוזיקה הקלאסית והג’אז. אבל זו טעות לחשוב שהשימוש בקונטרבס לצורכי פופ הוא משהו שהתחיל לאחרונה. למעשה, טוני גרניאר עושה את זה עוד משנות ה-70. מכל הקריירה המפוארת שלו, הפן המרכזי ביותר הוא היותו הבסיסט הנצחי של בוב דילן. 38 בסיסטים שונים הופיעו באלבומיו של דילן לפני שטוני גרניאר נכנס לתמונה. ב25 שנה מאז שזה קרה, אף אחד אחר לא הגיח להחליף אותו. לגרניאר יש את היכולת להעניק משקל רגשי לכל תפקיד בס אותו הוא מבצע תוך רמיזה והשתלבות נהדרת במלודיה של כל קטע באשר הוא. מעבר להיותו אנציקלופדיית בס מהלכת, הוא גם חובב אגרוף, אופנועים ובישול, מסתבר שאחד המתכונים שלו גם הגיע פעם לני יורק טיימס.

טוני גרניאר נולד בשנת 1955 למשפחה מוזיקלית במיוחד. אמו הייתה מורה לפסנתר, אביו שר באופרות ומחזות זמר, וסביו, היה אחד החצוצרנים החשובים בהיסטוריה של ניו אורלינס והיה האיש שלימד את לואיס ארמסטרונג. מגיל צעיר טוני קיבל חינוך מוזיקלי, ואחרי ניסיונות על קלרינט וגיטרה התגלגל אל הבס והתאהב בכלי מיד. טוני מצא את עצמו בלהקות רוק, הרכבי ג’אז, הרכבים לטיניים, להקות קאנטרי, הקלטות מוזיקה לתאטרון וכל דבר שבא ליד. הוא עזב את לימודיו בשביל להצטרף ללהקת Asleep at the Wheel. כשהלהקה התמקמה בטקסס, לטוני הייתה ההזדמנות להקליט עם אמנים רבים, ביניהם ווילי נלסון. למרות שהוא כבר עמד בפני קריירה של נגן, היה לו חשוב לחזור לשורשיו ולהעמיק בג’אז, אז הוא נסע לניו יורק והשקיע זמן רב בלמידה ובנגינה בג’ם סשנים בעיר.
כך הוא נע בין לימוד ג’אז לנגינה עם אמנים מהשורה הראשונה ברוק’נרול ששיגע את העולם. הוא עבד עם טום וייטס, צ’אק ברי וגם T Bone Wolk והחל לצבור ניסיון משמעותי כבסיסט מגוון. כאשר הבסיסט של בוב דילן יצא לחופשת מחלה ב1989, טוני גרניאר נקרא להחליפו, ומה שאמור היה להיות זמני לאורך מספר שבועות, נשאר קבוע עד היום. שנתיים לאחר מכן הוא גם קיבל את תפקיד מנהל ההרכב ומאז הוא מבצע אותו בהצלחה ובהערכה רבה מצד בוב דילן.

טוני גרניאר והמפגש עם בוב דילן

למעשה תחילה הוא ניגן על בס חשמלית בהרכב של דילן. מדי פעם דילן היה מבצע מספר שירים אקוסטיים במהלך ההופעה, וטוני ביקש להצטרף עם הקונטרבס, מה שהוביל לכך שהיום היחס הוא די שווה בין הזמן בו הוא מנגן על החשמלית לבין האקוסטית. כשנשאל על תפקידו של הבס בלהקתו של בוב דילן, טוני הסביר שהפשטות עובדת הכי טוב. הוא לא מנסה להעמיס עם תפקידי בס מורכבים, אלא לעזור למסר השיר לעבור. הוא כן משתדל לגוון בין בית לפזמון, אך לא על ידי העברת תחושת מילוי, אלא על ידי פיתוח תפקידי בס מעודנים, שיעניקו תחושת התקדמות ותנועה. כשזה נוגע לתפקידים עצמם, לטוני יש חופש יצירה די גבוה, ורק במידה ודילן לא מרוצה, הוא משנה את התפקיד. כשנשאל על כך בראיון שערך, הוא הסביר שמקור ההשראה הגדול שלו לכתיבה הוא קודם כל השירה ומילות השיר. המילים מנחות אותו ליצור משהו שהוא מעבר לתווים ואקורדים. כשנכנס נגן חדש ללהקה של דילן, טוני ניגש אליו ואומר: ‘אתה לא מנגן גיטרה, אתה מנגן שיר.’ כשהנגן מבין את עומקו של השיר, נוצר חיבור ממשי לתוכן וכך התפקיד שהנגן כותב תורם רבות למסר לעבור.

כל מי שעוקב אחר הקריירה של דילן בשנים האחרונות, יודע היטב שהוא מרבה לגוון את החומר שלו ולבצע שינויים גם בקלסיקות הכי גדולות שלו. טוני גרניאר מעיד כי דילן משנה את הדרך בה הוא שר שיר מסוים בכל ערב, וכמעט אף פעם השירים לא ישמעו אותו הדבר. עניין זה מכריח גם את טוני ‘לעדכן’ את תפקידי הבס שלו בספונטניות בהתאם לדרך בה דילן מבצע את השיר באותה הופעה, וזה ללא ספק שומר על יצירתיות לאורך סיבוב ההופעות הבלתי נגמר. בין אם דילן בוחר לשנות את האקורדים, את המלודיה, את הדינמיקה את המילים או כל אספקט אחר בשיר כלשהו, ההרכב כולו נרתם לביצוע במעין שיח דינמי וער, מה ששומר על הקסם במוזיקה האלמותית של דילן. טוני גרניאר גם סיפר לא פעם שהלמידה מדילן המעשירה מאין כמוה. הוא השווה אותו למיילס דיוויס או דיוק אלינגטון, שהצליחו להביא מהנגנים שלהם יותר ממה שהם עצמם ידעו שאפשר, הן מבחינת יצירה והן מבחינת צורת מחשבה.

Shadows in the Night והגאונות שבפשטות

האלבום האחרון והמצוין של דילן, Shadows in the Night הוא עוד יצירה יפהפייה מאת האיש שעיצב את הפולק ואת מושג הסינגר סונגרייטר. טוני גרניאר מסביר כי המחשבה לבצע סטנדרטים ישנים היוותה את הקונספט, ורק במהלך העבודה, מכיוון שעיבודיו של פרנק סינטרה היו כה דומיננטיים כקווי מנחה, האלבום הפך למחווה לאחד מהזמרים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית. גם הקלטת האלבום התבצעה באופן שמכבד את המסורת ואת דרכי ההקלטות הישנות. האלבום כולו הוקלט בהקלטת לייב, ללא הוספת קולות או תפקידים מעבר לנגנים שהיו באולפן ויצרו יחד את המחווה החדשנית והנפלאה לסינטרה. טוני גרניאר השתמש בעיקר בנגינת קשת על קונטרבס שלו באלבום, נוסף על טכניקות פיציקאטו שלרוב הוא לא מכניס בעבודה עם דילן. יש משהו מאוד חלק וזורם בתפקידי הבס לאורך האלבום וזה הרבה בזכות החשיבה של גרניאר לפעול לטובת השיר ולא לטובת הווירטואוזיות.

כנגן המתמחה גם בבס חשמלית וגם בקונטרבס, אשר על שניהם הוא למד לנגן במקביל, לאורך כל השנים חוכמתו הייתה להביא את מה שלמד בקונטרבס אל הבס בחשמלית ולהפך. את הקטעים שלמד מלהקת Tower of Power ואת שירי הRnB שניגן על הבס החשמלית ניסה לנגן על הקונטרבס, ואת קטעי הסווינג והג’אז היה מנגן על הבס החשמלית. למרות זאת, הוא רואה את שני הכלים האלה כשונים לחלוטין, החל מטכניקות הנגינה ועד לעובדה שהקונטרבס דורש הרבה יותר מאמץ פיזי מהבס. לטוני גרניאר התפתחו בעיות גב לתקופה ממושכת עקב מנח לא נכון בנגינה על הקונטרבס, אך בעזרת עצות מנגנים המצב השתפר וכיום הוא כמעט ולא חווה קשיים פיזיים מהנגינה. עוד אתגר לא מבוטל בנגינה על קונטרבס הוא התמודדות עם במות גדולות בווליום גבוה. לגרניאר זו מעולם לא הייתה בעיה, כיוון שמתחילת הקריירה הוא ניגן בלהקות רועשות על במות ענק, כך שעם השנים הוא פיתח הבנה מעמיקה של עזרי הסאונד ההכרחיים להוצאת הסאונד הטוב ביותר בבמה. כמובן שגם הנגינה עצמה צריכה להתחשב בתנאי ההיכל והסאונד, אבל אלו ללא ספק דברים שנלמדים תוך ניסיון.

טוני גרניאר רק מגביר קצב בגיל 60

כשנשאל על העבודה שלו עם מתופפים שונים לאורך ההיסטוריה ועל הקשר הנצחי בין המתופף לבסיסט, הסביר גרניאר את ההבדל המהותי בין הסווינג והג’אז לפולק ולרוק. בעוד בסווינג האחריות מוטלת ברובה על הבסיסט מבחינת הקצב והתחושה, ברוק למתופף יש משמעות גדולה יותר. כנגן, תמיד צריך לחפש את המתח הנכון בין התופים לבס. לפעמים אין מתאים יותר מנגינה מהודקת שמדגישה את הביט ומעיפה אותו קדימה, בעוד לפעמים אי השלמות והספייס בין הביט של הבס לביט התופים היא מה שיוצרת גרוב טוב ומניע.

בזמן שטוני גרניאר לא מוצא עצמו בדרכים עם בוב דילן, הוא נהנה לקחת חלק בהרכבים שונים, בין אם זה רגאיי, סווינג, פולק, RnB או מוזיקת עולם. העובדה שהוא כבר בין 60 לא נותנת לו להאט או לשקול מנוחה. טוני גרניאר מופיע בכל הזדמנות, בכמה שיותר פרויקטים מגוונים ולא אכפת לו עם מדובר בהרכב ענק שיופיע על במות בפסטיבלים או להקת בלוגראס קטנה שמופיעה בברים.

כשהתבקש לשאת עצה למוזיקאים צעירים, אמר טוני שהדבר החשוב ביותר הוא ליצור מוזיקה מקורית ולפתח את הקול האישי. עולם המוזיקה כה מאתגר ודינמי ולהיות מוזיקאי שמתפרנס מהמוזיקה זה דבר קשה במיוחד. מצד שני, המוזיקה היא חלק כה משמעותי מחייהם של אנשים ברחבי העולם, ככה שהביקוש למוזיקאים טובים תמיד יהיה קיים. כל מה שצריך זה להתאמן במרץ ולהרחיב את האופקים המוזיקליים כמה שיותר, בלי לוותר.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *