הפרד ומשול… החיים על פי וורן היינס

להקת Gov’t Mule בעיקרון כבר הפכה לארגון אמריקאי. אחרי יותר מ-15 אלבומים לאורך כמעט 20 שנה, הם הפגינו יכולת שרידות ואריכות ימים שהביטלס ולד זפלין יכולים היו רק לחלום עליהם.

להקת Gov’t Mule נטועה כל כך עמוק בקונצנזוס, עד שכמעט קל לשכוח שהנגן המוביל של ה- Mule, וורן היינס, הקים את הלהקה “סתם בשביל הכיף” עם מכר וותיק שלו מהעיר ממנה מגיע הבסיסט, אלן וודי. לשניים היו כמה הופעות עם ה- Allman Brothers והם רצו שיהיה להם פרויקט קטן מהצד, כדי שגם הם יוכלו ליצור. “לא ידענו שנעשה תקליט שני” אמר היינס באחד מראיונותיו, “או שלישי או חמישי או עשירי”.

טוב, נחשו מה? המעריצים הגיבו באטרף למה שוורן וה- Mule הביאו. כל הכרטיסים להופעותיהם אזלו בקצב מטורף וההופעות האלה, לימים, הניבו הקלטות לייב שוות במיוחד. היינס הפך לאגדה שלא תתואר כמי שיכול לנגן הכול ובכל מצב. הופעה אחר הופעה הוא יכול לעשות קאבר ל”War Pigs”, “Dream Prudence”, “Gold Dust Woman”, “Just Got Paid”, “When Doves Cry” ועוד, כל אלו עם הטונים ההורגים שלו והפרייזינג המדהים שלו.

האלבום Shout! של ה- Mule הוא אלבום כפול ומיוחד. האלבום מכיל דיסק נוסף, בו יש קטעים מעולים, בהם כרגיל היינס שר בליווי הלהקה. הדיסק השני נותן למעריצים מספר קטעים, בשיתוף עם זמרים אורחים כמו סטיב ווינווד, דייב מאתיוס, דר’ ג’ון, בן הרפר, גרייס פוטר וגלן היוס. זהו מבט מעניין אל מה שהיינס מכנה “היופי שבאינטרפרטציה”. כנראה שהבחירה נבעה מהרצון שהמעריצים לא רק יקבלו מהאלבום שתי פרשנויות שונות לכל שיר, אלא האלבום גם ייתן להם מבט עמוק יותר אל תוך השירים עצמם, בכך הם יקבלו הבנה לאן זמר מעולה יכול לקחת שיר.

למרות הגיוון הווקאלי בין הגרסאות, הבאקינג טראק נשמע אותו הדבר, ונדמה כי ההבדל הנוסף היחיד הוא אורך הסולואים בסוף כל שיר. מסתבר שרוב השירים נשארים אותו הדבר, רק מאורגנים מחדש, אך לא בכל מקרה. לדוגמא, ב”Stoop So Low” שהוא אחד מהשירים בו הביצוע השני, יותר ארוך מהגרסה בדיסק הראשון. הלהקה הקליטה 4 גרסאות שונות של הג’ם הסוגר, שהוא חלק גדול מהשיר. יש גרסה אחת בדיסק הראשון וגרסה אחרת בדיסק השני, ועוד אחת אחרת בתקליט. כנראה שאת הביצוע הרביעי יקבל במתנה מי שהזמין את הדיסק מראש. בשירים האחרים הסולואים עשויים להיות שונים או שיש פייד אאוט מהיר יותר. אבל בדרך כלל, הלהקה לא עושה הקלטה מחדש של השיר. כמובן שההבדל הגדול ביותר הוא הזמרים.

הסשנים של וורן היינס

את האלבום הם הקליטו בלוס אנג’לס. שם כתבו והכינו את הדמואים לשירים. לבסוף השאירו 3 מהדמואים לתקליט: “World Boss”, “Whisper in Your Soul” ו”Done Got Wise”. וורן היינס לא לקח את הציוד שלו איתו חוף המערבי. כל הציוד היה מושאל או שייך לסטודיו. ב”World Boss” הוא ניגןעל Epiphone Wilshire (אפיפון) שהייתה תלויה על הקיר בסטודיו. הוא נהג לכוון אותה חצי טון אחורה והתחבר למגבר Komet שהשאיל מחבר טוב, פיט ת’ורן.

למעשה, וורן היינס השתמש ב-Komet לכל שלושת השירים האלו, אבל ניגן על לס פול ב”Whisper in Your Soul” ועל גיטרת 12 מיתרים של אפיפון, Epiphone ב-“Done Got Wise”. בסט אפ של הסאונד שלו, הוא ערבב את מגבר הKomet עם ה-Fender Pro Junior כדי ששניהם יהיו מוקלטים. ה-Pro Junior שהיה בחדר תיפקד כמוניטור קטן. בצורה הזו, וורן היינס יכול היה לקבל גם את הפידבק וגם את אפקט הקרבה בכך שהיה ליד רמקול, אך עם מגבר קטן יותר. גיטרת 12 המיתרים של Epiphone (אפיפון) הייתה מכוונת ל-E7 פתוח. זו לא הפעם הראשונה שהוא משתמש בכיוון הזה, אך כנראה שאין עוד מישהו בעולם שמשתמש בכיוון הזה. וורן היינס מספר כי הוא גילה אותו ממש בטעות, אז כתב את השיר לפיו. הוא כיוון את הגיטרה ל-E פתוח אבל שכח לכוון את מיתר D, התחיל לפרוט ולנגן כמה אקורדים עם בארה ועם סליידים וזה נשמע לוממש מגניב. אז זה מה שגרם לו לכתוב את המוזיקה בכיוון הזה, מה שאמר כי היה מבלבל קצת בהתחלה. רק לאחר מכן הוא החליט להעשיר את זה ולנסות לנגן את השיר על גיטרת 12 מיתרים, דבר שהתברר כרעיון לא רע בכלל.

הצד הטכני של המיול

Gov't Mule

המגבר בו היינס השתמש לרוב ההקלטות היה 1969 Marshall 100-watt plexi שלו, שבו לא השתמש זמן רב. הוא תגבר אותו בעזרת קבינת רמקולים של Marshall עם Greenbacks 25-watt. כל זה צורףלמגבר האבטיפוס של Diaz שיש לו. המגבר, הוא מגבר 120 וואט, שנבנה במיוחד בשבילו, על ידי סיזר דיאז והוא יחיד ומיוחד במינו. לפעמים, וורן היינס מערבב את השניים האלה עם Fender Pro Junior. בדרך כלל, כל חברי הלהקה מקשיבים לכל המגברים ואז מחליטים, אם הם רוצים להשתמש באחד, בשניים או בכל השלושה.

במקרים מסוימים וורן היינס השתמשת בPro Junior – כמוניטור. אבל לרוב, בסשנים שבהם הייתה לו את קבינת הרמקולים 12X4 בחדר, אז לגיטרה הייתה מספיק נוכחות כדי למלא את החדר. למעשה הוא מצא את עצמו מגביר את הווליום של האוזניות יותר ויותר, כי המגבר של Marshall כל כך חזק. אבל הוא גם מקליט מעולה, אז לטענתו, זה בהחלט היה שווה את זה.

מסתבר שוורן היינס הוא לא הבחור שיושב בחדר הבקרה. לעיתים רחוקות מאוד הוא עושה זאת בגלל הסולואים הרבים, אבל תמיד יעדיף שלא. לא רק בתקליט הזה, אלא בכל תקליט שהוא עושה, שבו הוא מוקלט לייב עם הלהקה. גם במסגרת ההקלטות, הוא תמיד מנסה להשיג את מה שהלהקה מצליחה לעשות על הבמה, להביע את התקשורת העמוקה שנוצרת בין ארבעתם. זו שיחה בין נגנים, מסביר היינס, מה שלא כל כך קורה כאשר הוא עושה אובר-דאבינג לשיר שכבר הוקלט.

"Whisper in Your Soul"

שיר אחד שתופס את תשומת הלב באלבום, הוא השיר ‘Whisper in your Soul’ אשר מודגש בו צליל ‘Leslie’ אותנטי. מסתבר שהם הקליטו את השיר הזה עם הלס פול של היינס, דרך Leslie אמיתי .יש כמה תוספות לשיר, בסופו, ניתן להבחין שתי גיטרות מנגנות בו זמנית. הגיטרה השנייה היא non-reverse Firebird, ביחד עם 1965 Fender Super Reverb. כנראה שהצלילים האלה נשמעו לוורן היינס מספיק שונים על מנת להיות מתאימים.

הקסם של וורן היינס

הרי וורן היינס מנגן סולמות פנטטונים כמו כולנו, אך הוא יכול לגרום להם להישמע כל כך שונה ממה שרוב האנשים מנגנים. כמה נהדר היה ללמוד קצת על אופן הנגינה שלו במונחים של דפוס חשיבה, המרוויח בין הצלילים, הפרייזינג והצלילים שעליהם הוא נוחת.

כשנשאל על נגינתו, וורן היינס מספר כי תמיד העדיף נגני גיטרה שהם זמרים או כאלה שנשמעו כאילו הם שרים דרך הגיטרה שלהם. הוא אוהב לנגן בצורה שנשמעת כאילו מישהו שר או מזמזם. הוא לא אוהב לאתגר את המוזיקה בכך שהוא כופה עליה מצבים וסולמות שאולי לא יתאימו. רוב הסולואים של וורן היינס מנוגנים בלייב, ככה שמה שמתאים בזמן אמיתי, בצורה הטובה ביותר ללהקה – נשאר. מה שבודאי למד מהעבודה ארוכת השנים עם טום דאווד, היא שבדרך כלל לשירים שהקצב שלהם מרגיש הכי טוב, יש את הסולו הכי טוב, כי כשהשיר גורם לך להרגיש מעולה, אתה עומד לנגן מעולה.

בכל מה שנוגע לבחירת תווים ויצירתיות בסולמות פנטטונים וסולמות בלוז, וורן היינס מחפש דברים שנשמעים מעניין וזו לא קלישאה. אין ספק כי הוא מקשיב לסוגים שונים של מוזיקה – הרבה ג’ז ומוזיקה שהיא מעט חדשנית. במוזיקה מהסוג הזה למרות שאפשר להשאר בתחום של סולמות בלוז וסולמות פנטטונים, הבחירה המוזרה של להוסיף ҍ5 או #5, לשנות את השלישי ממינורי למג’ורי, לנגן את ה-9 או לשנות את 6 ממייג’ור למינור – לפי המבנה של השיר או המבנה של האקורד או לפעמים אפילו לפי תבנית אקורדים בסיסית – הם כמה מהדברים שיכולים להמשיך לזרום ולהזרים ולגרום לזה להיות מעניין.

מבחינת הקצב, רוב הפראזות של וורן היינס לא מתחילות בדאון ביט, ורוב האלמנטים של הקצב בנגינת הסולו שלו לא נשארים סימטריים, כל עוד הפרייזינג ממשיך. לרוב, הוא משלב לתוך החשיבה שלו מה שפרקשניסט טוב היה עושה, כשהוא מנגן בגיטרה. בין הבס, התופים, הקלידים, וגיטרת הקצב, יש מישהו שדואג לדאון ביט ומישהו, שבדרך כלל, דואג לפולס של רבע-תו או לפולס של שמינית-תו. וורן היינס מנסה להיות מנוגד לכל מה שמנוגן מסביבו וזה מה לדעתו עוזר לו במשימה להיות מיוחד ולצאת החוצה. זאת הסיבה שלעתים תכופות הוא מעודד אנשים לא רק להקשיב לכלי נגינה אחרים, אלא לנסות לנגן בכלי נגינה אחרים. לפי וורן היינס, כל מוזיקאי צריך לדעת לנגן על תופים. “לפעמים זה רק הקצב והבחירה של מתי להתחיל או לסיים את הפרייז שהופך את הסולו שלך מסולו צפוי וקלישאתי לסולו מעניין ומלודי”- אמר בראיון שערך לאחרונה.

השותפים של וורן היינס

אין טיפת ספק שוורן היינס ניגן עם כמה מהגיטריסטים הטובים ביותר שניתן למצוא. הנה כמה דברים שאמר על כמה מהגיטריסטים הללו.

על דרק טראקס, עימו שיתף פעולה אינספור פעמים, אמר שיש לו קול פשוט מיוחד. לא רק על גיטרת סלייד מדגיש היינס, אלא על גיטרה בכלל. הוא היה נגן מאוד בוגר. וורן היינס שמע אותו כשהייה בן 11, והוא רק ממשיך להשתפר עוד ועוד. היינס אמר כי לדעתושהוא לקח את גיטרת הסלייד למקום שאף אחד אחר לא לקח אותה לפניו וגם לא אחריו.

דיקי בטס

עליו אמר וורן היינס שהוא אחד הנגנים עם הסטייל הכי מיוחד בהיסטוריה. במיוחד בגיטרות חשמליות. אחד מהאנשים שעליהם אתה יכול להגיד למישהו: “נגן יותר כמו דיקי בטס” ויבינו בדיוק למה אתה מתכוון.וינגנו דברים מסוימים שדיקי בטס יצר או הפך למושלמים. זאת המחמאה הכי גדולה שאתה יכול לתת לכל מוזיקאי, אמר היינס.

ג'ון סקופילד

השניים הוציאו יחד את האלבום הנהדר Sco Mule, אשר הוקלט בשתי הופעות שונות שערכו יחדיו, והוא כולל בתוכו עיבודים חדשים לקטעיו של סקופילד, גרסאות לשיריו של וורן היינס ואיך לא גם לא מעט קאברים. לא פעם התבטא וורן היינס ואמר שג’ון סקופילד הוא נגן הג’אז האהוב עליו. קשה שלא להסכים איתו.

ג'ימי הרינג

איתו הוא ניגן מאות פעמים וכנראה תמיד נהנה לראות מה השניים מצליחים ליצור יחד. הסגנונות שלהם מספיק שונים, על מנת להשלים אחד את השני ומספיק דומים, על מנת לעבוד ביחד. הוא מספר כי הם ניגנו יחד מספיק, בכדי שיוכלו לקרוא את המחשבות אחד של השני, לא לעמוד בדרך אחד של השני, וליצור המון מוזיקה מאולתרת, שהרבה אנשים יחשבו שהשניים עשו עליה חזרות. אותו הדבר ניתן לומר גם על דרק טראקס, מחדד וורן היינס.

אז איך עושים את זה?

וורן היינס מנגן ברמה גבוהה מאוד, והוא מנגן כך לאורך כל הקריירה שלו. אפשר רק לתהות על אילו דברים הוא עוד עובד כנגן גיטרה? במה הוא מנסה להשתפר?

כנראה שהשאלות האלו מעט מיותרות, כי לטענתו, כיוון שהוא מנגן כל כך הרבה, הוא לא צריך לשמור על משטר תרגול. הוא מספר כי הוא לא  מצליח לגרום לעצמו לחזור על סולמות במשך שעתיים בכל יום או משהו בסגנון. לרוב, הוא פשוט מחפש דרכים חדשות לחשוב בהן ודרכים חדשות לאלתר בהן על מקצבים והחלפת אקורדים ואוירה. רוב מה שהוא  רוצה להרחיב ולשפר, היא מנקודת המבט שלו. לא פעם הוא רוצה לנגן עם יותר טכניקה, אך לרוב הוא מבקר את עצמו במחשבה :”למה כל כך הרבה תווים? לאן אתה ממהר?”

Gov't Mule היא אחת הלהקות שרוקרים, אוהבי בלוז, היפים, אוהבי ג'ז, ג'מרים יכולים להסכים עליה וזה נדיר מאוד

אם נסתכל על ההתחלה של הלהקה, היא התחילה הרי כפרויקט. היא לא התחילה עם חזון ללהקה ששאפה לאריכות ימים. זה היה משהו שנעשה לשם הכיף, והיה להם את הרצון העז להחזיר את הקונספט של שלישית הרוק המאולתר. הם הרגישו שאף אחד לא עושה את זה. זה חלק מגניב מהיסטוריית המוזיקה בכלל והייתה להם ההזדמנות להחזיר אותו. הם תמיד שילבו השפעות, ככל שיכלו ויש להם קהל שמבוסס על כך. שנה אחר שנה, מקורות ההשפעה שלהם המשיכו לגדול, כי הם אהבו המון סגנונות שונים של מוזיקה. אחת התלונות של מוזיקאים היא שהם נתקעו במקום אחד ולא יצא להם לגלות צדדים אחרים שלהם. אך היינס וחבריו חקרו את הצדדים שלהם מההתחלה, אז זה מה שאנשים מצפים מהם לעשות. יש להם מזל שיש קהל שמוכן לצאת איתם למסע הזה.

 

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *