ההיסטוריה של מרטין – פרק 5 – המאה החדשה, 1900-1915

השוק הדינמי והמשתנה של הגיטרות וכלי המיתר

במשך העשור הראשון של המאה החדשה, פרנק הנרי המשיך למסד את הגיטרות והמנדולינות של החברה שלו לדגמים סטנדרטיים, ובהתאם את הדרך שבה הופצו, כדי לנגוס בחלק גדול ככל האפשר מהשוק ההולך וגדל של שני הכלים.

ספרי החשבונות מהתקופה, מספרים על הצלחה קטנה יחסית. המצב היה אפור במיוחד בין 1904-1905 עם 179 ו-132 גיטרות בלבד בהתאמה, ומספר שווה בערך של מנדולינות. 1907 הייתה שנת פריחה, עם מכירות של כמעט 400 גיטרות ומעל ל-300 מנדולינות בסה"כ. אך בשנה שאחרי, המכירות נפלו אל מתחת לחצי מכמות הגיטרות אשתקד ונמכרו בקושי 150 מנדולינות.

בתמונה – הקדמה לקטלוג של שנת 1904, פרנק הנרי רושם על תפקידה המשתנה של הגיטרה בתרבות האמריקנית ומצביע על הדגש של החברה בצליל הנקי של הגיטרות שלה.

ניתן להשוות את סכום ההכנסה של פרנק הנרי בסוף 1904 לסכום שנכנס 40 שנה מוקדם יותר. בשנת 1864 חברת מרטין מכרה 310 גיטרות בסכום כולל של 6322$. בשנת 1904, החברה מכרה 166 גיטרות, 180 מנדולינות ו-3 באנדורי, 349 כלים סה"כ בסכום כולל של 8718$. קשה לקרוא לזה התקדמות. (נעיר, כי סך כל המכירות לשנה אחת לא תואם את התקדמות המספר הסידורי, מכיוון שהמספרים משויכים לגיטרות מיד עם תחילת בנייתן. כלומר, כלים אשר מוספרו לקראת סוף השנה לא הושלמו ונמכרו בשנה הבאה).

למרות שהמפיץ זוביץ' כעת היה כמו כל חשבון רגיל ומרטין מכרו ישירות לסוחרים, החברה לא סגרה את הצינור עם מפיציה מניו יורק. החברה Jacob & Sons מניו יורק קיבלה 10% הנחה נוספים מעבר ל-40% ההנחה שסוחרי מרטין קבלו, ובהתאם ביצעה הזמנות גדולות של גיטרות ומנדולינות.

חיזוק הקשר עם המורים

מרטין המשיכו למכור ישירות למורים רבים, במיוחד עבור סי. די. שטלר מסולט לייק סיטי, וויליאם פודן מסיינט לואיס וג'ון סנצ'י מגושן, אינדיאנה, אשר היו מזמינים כל כך הרבה מנדולינות, גיטרות ומיתרים, שלפעמים אף עברו את המכירות של חלק מהסוחרים הוותיקים של מרטין שהיו בעלי חנויות כלי נגינה.

שינויי הדגמים בגיטרות

השינויים בדגמים שהציעו, והמספרים בהם נמכרו, מעידים בנוסף שפרנק הנרי, לעומת אביו סי. אף. מרטין השני, חיפש ללא הרף כלי נגינה שיתאימו לשוק המשתנה. מתחילת 1898, בתוך מספר שנים היו יותר שינויים בפס הייצור של גיטרות מרטין משהיו במהלך 40 השנים שקדמו. סימוני מיקום מפנינה נוספו לאורך לוח הסריגים מתחילת 1896, ולמעט מספר הזמנות מועט, יצורם של הצווארים השחורים בעלי העקב בצורת "גביע גלידה" בוטל יחד עם עיצוב 17. בשנת 1902, הגודל הגדול יותר, ה-OOO (טריפל O), הוצג ללקוחות, ולמשך השנים הבאות הופיע רק בגיטרות נבל בעלות 4-12 מיתרים נוספים. בשנת 1904, העיצוב היותר מקושט, 45 נוסף מעל לעיצוב 42 (להזכירכם, ככל שהעיצוב גבוהה יותר מדובר בעיצוב ססגוני יותר).העיצוב 45 ישאר העיצוב הסטנדרטי היוקרתי ביותר למאה הקרובה.

למעט הזמנות מיוחדות, מנדולינות בעיצוב 5 היו בין הדגמים המורכבים בפירוט השיבוץ מתוך דגמי המנדולינה בעלת הגב הקעור של מרטין, והעיצוב היחיד שזכה לעיצוב ביינדינג משולב של פנינה ו-TOROISESHELL מסביב ללוח התהודה.

מרטין בנתה מספר גיטרות בעלות מיתרי בס נוספים, בשימוש הגודל החדש שלה-OOO (טריפל O), בין השנים 1902-1917, כאשר גיטרות נבל הופיעו לעתים קרובות בין תזמורות מנדולינה. הדגם הזה בעל 18 המיתרים משנת 1902 הוא המוזר ביותר בכל המידות, בזמן שרוב הדגמים אופיינו ב-4 מיתרים נוספים בלבד.

פרנק הנרי דחף בנוסף את היצע הדגמים שלו לצד השני. בשנת 1906, עיצוב 17 הופיע מחדש כדגם בעל מחיר נמוך עם גב וצדי מהגוני (וצוואר סידר). במקור תומחר ב-22.5$, כעת המחיר של דגם O-17 ירד ל-20$ בלבד מספר חודשים מאוחר יותר. ב-28 לאוגוסט 1906, מרטין הציעה החזר כספי עבור עשרה סוחרים אשר קנו את הדגם המחודש עם מהגוני במחיר הקודם. גיטרת מרטין אשר נמכרת במחיר קמעונאות של 20$ היה הרבה יותר זול מכל דבר שהחברה הציע לפני כן, אפילו אם חוזרים לימי מלחמת האזרחים. בין 1906-1907, מרטין ניסתה לבנות כמות גדולה של שניים או שלושה תריסרים מדגם O-17. פרויקט זה ננטש והחברה חזרה לבנות לא יותר מחצי תריסר מכל דגם בפעם אחת. אחרי שסגרו את הדלת על כל הדגמים מתחת לגודל 1 למשך מספר שנים, בשנת 1909 בנו במפעל של מרטין מספר רב של גיטרות בגודל 2.5, חלקם מעץ מייפל.

ההתעסקות בהנחות סוחר

מרטין התעסקה רבות בהנחות שניתנו לסוחרים, כנראה בתקווה שאם יהפכו מרטין את פס הייצור ליותר רווחי עבורם, מספר ההזמנות יגדל. בשנת 1904, ההנחה הוגדלה ל-50%, אך חיתוכי המחיר לא הופסקו שם. חלק מהחשבונות הגדולים יותר של מרטין בחוף המערבי קיבלו הנחה של 55%, כנראה מתוך מטרה לאזן את מחירי המשלוח, כאשר הכלים היו צריכים לעבור דרך בולטימור ואוהיו ואז ברכבת מסנטה פיי לקליפורניה, אורגון וושינגטון. עד ספטמבר 1906, אז נראה שפרנק הנרי מאס מלהתעסק עם הרבה חשבונות פרטיים, מכיוון שחתם על הסכם עם החברות ביוגלסין וג'ייקובסון (לשעבר חברת Jacob & Son שהוזכרה מוקדם יותר), מה שהפך אותם לסוכנים היחידים בארה"ב, אשר מקבלים לקוחות ישנים. B & J קיבלו הנחה נוספת, אך ההזמנות שמרטין קיבלה מהחוף הפסיפי היו הרסניות. בזמן שהזמנות גדולות מנזרת' המשיכו לזרום דרך מסילות הרכבת לערים מסן דיאגו ועד סיאטל, B & J שילמו למרטין 36% ממחיר הקמעונאות בלבד. רוב החשבונות ששילמו מחיר כזה נחשבו כחשבונות עתיקים שעבדו עם החברה בכל מקרה. מרטין לא יכלה לשרוד על מחיר של 16$ לגיטרת O-28, וההסכם בא לקיצו במהרה.

השינויים הדינמיים בשוק הגיטרות

מספרי המכירות והייצור של מרטין, מלמדים שהמפעלים הגדולים משיקגו וניו יורק, עם הקטלוגים המציגים את כלי הנגינה הזולים שלהם, הפעילו לחץ על החברה הקטנה מפנסילבניה. חלק מהורדת המחירים נבעה משיפור יעילות, הודות למכונות המודרניות לעבודה בעץ, אך התחרות הייתה הכוח המניע. למרות המוניטין הגבוה של הגיטרות והמנדולינות שלה, מרטין עדיין לא הצליחה להשיג צמיחה משמעותית, במיוחד בהשוואה למתחרים.

גיבסון לדוגמה, עברו מכמה עשרות למספר אלפי כלים הנמכרים מדי שנה, בתוך תקופת זמן של 15 שנה בלבד. Lyon & Healy גרפו יצור שנתי גבוה ממספר הכלים שמרטין יצרה בכל ההיסטוריה בת 80 השנה שלה.

סי. אף. מרטין עדיין הייתה חברת הגיטרות המוערכת ביותר במדינה, אך שינויים בשוק הכריחו את החברה למכור לקמעונאים את אותם הדגמים במחיר נמוך ממה שקיבלה 40 שנה לפני.

שושלת משפחת מרטין, משנת 1908. פרנק הנרי, סי אף השלישי והרברט קלר מרטין, מחוץ למפעל ברחוב נורת'.

התגובה של מרטין לשינויים של השוק

פרנק הנרי הגיב לשינויים הללו בכך שהציג מספר דגמים זולים, אך בו-זמנית המשיך לחפש דרכים נוספות להפחית את מחירי העלות של מרטין בדגמים הסטנדרטיים שהחברה מוכרת כבר זמן מה. לדוגמה, מפתחות כיוון זולים יותר שנבנו בארה"ב החליפו את החומרים האיכותיים מאירופה בכל הדגמים למעט היוקרתיים. בנוסף, נטש מרטין את הגימור היוקרתי והמייגע שהגיע מצרפת, על מנת לפנות מקום לגימור לכה פשוט. במנדולינות בעלות הגב הקעור, כמות השיבוץ שהוצגה בדגמים המורכבים ירדה בצורה מדורגת עם הזמן.

חברת הגיטרות מרטין עשתה מעל ומעבר על מנת להתאים את עצמה ללקוחות קשים ותובעניים, סוחרים ומוזיקאים יחדיו. באוגוסט 1905, Wm Lewis & Son משיקגו קיבלה שני דגמים, OO-42 ו-OO-45 עם הפתק "לבחירה, אחד צריך לחזור למפעל" הדגם OO-45, אשר נבנה עבור מיתרי ברזל זכה. Clark Music מסן -פרנסיסקו הזמינה במיוחד שלוש בנדוריות (באנדורה – כלי מיתר בנוסח ספרדי) בשנת 1904, וביקשו עיצוב גוף וצוואר שמעולם לא נבנו יותר ע"י חברת מרטין, שהפכה את דגמיה לגדלים ועיצובים קבועים. העובדה שחברת Clark Music הייתה אחת מהקמעונאים הגדולים ביותר של מרטין באותה התקופה, נבעה כנראה בעקבות נכונותו של פרנק הנרי לקחת על עצמו פרויקט שכזה. מרטין לא סירבה לסחר חליפין – בנובמבר של אותה השנה, דגם O-42 נסחר עבור פרסום בחברת Cadenza, חברת פרסום מובילה למורים ואוהדים של סצנות הגיטרה, מנדולינה ובנג'ו המתרחבות.

מה שהשאיר את העובדים בנזרת' עסוקים אפילו בשנים החלשות ביותר היתה זרימה יציבה של עבודות שיפוץ ותיקון. למרות שרוב העבודה הייתה על מגוון מנדולינות, כינורות ואפילו כלי בס, הכלים של מרטין הוחזרו מדי פעם לעבודות גם כן. לרוב העבודה כללה פוליש וסידור האקשן, אך שיפוצים רחבי היקף לא היו נדירים. במרץ 1905, דגם O-42 בעל מספר סידורי #8390 עבר החלפת צוואר וראש, פילוש מחדש לכל הגיטרה, בשימוש לוח הסריגים. מחיר הטיפול עמד על 12$.

בתמונה משמאל – דניאל שויילר מסן דייגו שיכנע את מרטין לבנות לפחות שני עותקים (אולי אפילו שלושה)  של הגרסה המשונה הזו מדגם O-28, שנקראה "אמריקה" על נייר התווית. הגוף השני, במרחק ¼" מתחת לגוף העליון מחובר בברגי אבוני, בעובי של ⅜ ", עם שיבוץ הרינגבון ומסגרת שנהב בדיוק כמו הדגם O-28 הנמצא מעליו. פריט זה מתוארך לשנת 1906, וממחברתו של פרנק הנרי משנת 1907, ניתן לטעון שגרסה אחת מהדגם הזה התאפיינה ב- Soundpost שחיבר את לוח העץ העליון לתחתון.

בתמונה מימין, חברת Clark Music מסן פרנסיסקו הזמינה שלושה באנדוריות בשנת 1904, כאשר זו המוצגת כאן היא המורכבת ביותר משלושתן. בהתחשב בהשקעה הנצרכת על מנת לבנות עיצוב גוף חדש, פרנק הנרי כנראה קיווה שהזמנה זו תניב הזמנות נוספות.

התמיכה במרטין

למרות מספר המכירות הנמוך, מרטין עדיין זכתה לתמיכתם של הגיטריסטים המובילים של אותה התקופה, כמו וויליאם פודן ו-ונדה אולקוט-ביקפורד. פודן היה הראשון שהתעקש על לוח סריגים בעל 20 סריגים במקום 19, וכך סימוני סריגים בנקודות בקצה הלוח הופיעו לראשונה בהזמנותיו. אולקוט-ביקפורד, אשר עם בעלה הקימו את הקהילה American Guitar Society (שקידמה אמני גיטרה קלאסית באותה התקופה), העדיפו דגמים איכותיים עם שיבוץ פנינה בביינדינג או בצוואר.

זמן קצר לאחר 1910, החברה החלה לבנות גיטרות מיוחדות עבור שני הנגנים המהוללים הללו שקידמו את מרטין. הגיטרות הללו אופיינו בפרטים ייחודיים שלא נמצאו על הדגמים הסטנדרטיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמרטין הכינה כלים מיוחדים עבור אמנים/מורים כגון פודן ואולקוט-ביקפורד, אך כעת החברה נראתה יותר נכונה לתת לכלים האלו זהות נפרדת, רמז למה שיבוא מספר שנים מאוחר יותר.

וויליאם פודן היה נגן גיטרה בקונצרטים ומורה מוכר אשר הופיע בספרי המכירות של מרטין מתחילת המאה ה-20. מרטין מכרו גיטרות ישירות לפודן עבור תלמידיו, ועד 1912 קיבל פס גיטרות בלעדי משלו של גיטרות מרטין אשר נקראו "Foden's Speciels".

הדגמים של מרטין

למרות שגודל O הייתה הצורה הפופולרית ביותר של מרטין, דגמים גדולים יותר בגודל OO (דאבל O) החליפו את מקומם של הדגמים בגודל 1 כדגמים הפופולריים ביותר אחרי ה-O. עובדה זו שיקפה את המעבר של הגיטרה מכלי סולו לאחד ששימושו נהיה פופולרי יותר בהרכבים, היכן שצריך עוצמת קול חזקה יותר. תפקידה של הגיטרה ככלי ליווי להרכבי מנדולינות, ושילובים אחרים של כלי נגינה רועשים יותר מהכלי בעל המיתרים ממעי עז, הוביל לדרישה חוזרת ונשנית ליכולת הפקת צליל חזק יותר, בקשה שמרטין שמעה שוב ושוב לאורך המאה ה-20. אך לעתה, הגודל החדש שהציגה מרטין, OOO (הטריפל O), הייתה התשובה שלהם לבקשה.

למרות שבמרטין לא ציינו כלל שבנו גיטרות עבור מיתרי פלדה בקטלוג שלהם עד 1920, מספר מצומצם של גיטרות כאלו נבנו בהזמנות מיוחדות כבר מתחילת המאה. כתריסר דגמים בגודל O ו-OO (דאבל O) המיועדים למיתרי פלדה הופיעו בספרי החשבונות של תחילת המאה החדשה, וכולם היו בעיצוב 21 או גבוה יותר, כולל מספר דגמים עם ביינדינג פנינה. הגיטרות בעלות מיתרי הפלדה קיבלו את הדחיפה האמיתית שלהן בסוף 1910. עד אז היו הם הדגמים הזולים בעלי עץ מהגוני שקיבלו את המיתרים החדשים, או הדגמים שיועדו לניגון בסגנון הוואי.

מאז הצגתן בשנת 1896, המנדולינות היו נקודת אור עבור מרטין. בין 1906-1909 החברה בנתה יותר מנדולינות מאשר גיטרות. חלק מהדגמים הפשוטים יותר של הכלים האלו היו הראשונים שמרטין בנתה בחבילות גדולות. 144 מתוך המנדולינות בעיצוב O אשר מחירן עמד על 20$ נבנו בשנת 1906 בלבד, אשר היה שיא חדש של כמות יצור עבור החברה, אשר כלל יצור הגיטרות שלה באותה השנה עמד על 200 בסה"כ. בשנת 1914, מרטין החלו לבנות מנדולינות בעלות גב שטוח, דגמים פשוטים יותר שאפשר לבנות במהירות ביחס לדגמים בעלי הגב הקעור. אך למרות השינוי המהפכני בעיצוב המנדולינות, הדגמים הפשוטים יותר להכנה קיבלו מחיר זהה לדגמים בעלי הגב הקעור, אשר לאט לאט איבדו אהדה בין הלקוחות. עבור מרטין, היתרון הגדול ביותר של מנדולינת הגב השטוח החדשה היה שהחומרים ותהליך הבנייה היו כמעט זהים לאלו של הגיטרות שלהם.

פרנק הנרי הצליח לקרב את עבודת המלאכה האיכותית של מרטין לכלים הראשונים שלא היו גיטרות בהיסטוריה של החברה, ולא בטוח אם מרטין הייתה מצליחה לשרוד תקופה קשה כל כך מבחינה כלכלית, ללא רצף מכירות המנדולינה היציב שנכנס לחברה. מרטין בנו הרבה כלים מורכבים ויוקרתיים  בתקופה זו, כולל גיטרות עם גבעולים מפנינה אשר מטפסים לאורך הצוואר ופיקגארד עם שיבוץ "שביל החלב", אך לבסוף גיטרות הראווה הללו לא עזרו להשאיר את החברה מעל המים. על מנת לצמוח ולהיות יותר רווחיים, מרטין היו זקוקים לזרם מכירות גדול ורציף יותר של דגמים שניתן יהיה לבנות בצורה יעילה יותר.

בנקודה מסוימת, פרנק הנרי מרטין כנראה החליט שאם החברה שלו הולכת לעלות רמה, זה לא יהיה באמצעות מכירות הגיטרות עם מיתרי המעי היקרות יחסית שהחברה הייתה ידועה ביצורן. לאחר שחיזרו אחר קהל הגיטרות הקלאסיות למעלה מחצי מאה, המהלך הוכיח כהפכפך ומיושן. מעבר לקלאסית שנהייתה משעממת, טרנדים חדשים החלו לצוף ותפסו תאוצה במהירות מסחררת. למרות שמרטין עדיין חשבה את עצמה כחברת גיטרות בעיקר, הצמיחה הראשונה האמיתית שלה הגיע כאשר התחילה לבנות כלי שבקושי היה ידוע מספר שנים לפני.

גיטרת 00-42 משנת 1902 ומנדולינת עיצוב 7 משנת 1908, המוצגות כאן מגיעות מבית המשפחה של מרטין.

זו התמונה המוקדמת ביותר הידועה של פנים המפעל של מרטין, שנת 1912. ניתן לראות גיטרות בתהליכי הרכבה מרוזווד עם בלוק צוואר ובלוק קצה על השולחן מקדימה וחלקים זהים נוספים מאחורי העובד שמחזיק גב גיטרה. שימו לב, למעט יוצאי דופן, כמעט כל מתקן הנראה לעין עשוי מעץ.

המנדולינות בעלות הגב השטוח של מרטין, נבנו לראשונה בשנת 1914 וכבר הוצגו בקטלוג של 1915, היו הרבה יותר קלות ליצור אל מול הגב הקעור, או נאופוליטן, עיצוב שהחברה החלה לבנות 20 שנה מוקדם יותר. 

עיצוב E זכה בשיבוץ פנינה, אך עיצוב A הפשוט יותר כמו זה המוצג פה למעלה, הביא את הכסף לחברה. דגמי עיצוב A הפכו למנדולינות הנמכרות ביותר של מרטין בהפרש משמעותי אל מול שאר הדגמים, והעיצוב יחזיק את העמדה הזו עד שהחברה תפסיק לייצר מנדולינות 5 שנים מאוחר יותר. יותר מנדולינות מעיצוב A נמכרו בהיסטוריה של מרטין מאשר כל שאר דגמי המנדולינות יחדיו.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *