ההיסטוריה של מרטין – פרק 15 – מרטין במילניום החדש, 2000-2007

היעילות של חברת מרטין, אפשרה לשמור על מחירי הגיטרות

לזכות החברה ייאמר, כי למרות הצלחה חסרת תקדים בשנות ה-90, היה מעט על מה ללגלג על החברה, בזמן שמרטין נכנסה למאה החדשה. היה גידול במחיר, אך רק ב-3%, ואפילו הגידול הקטן הזה, היה הראשון מאז 1995. מה שייצג את התקופה הארוכה ביותר ללא העלאת מחיר מאז שנות ה-30. מחירי החומרים עלו באופן משמעותי, אך, החברה הצליחה לשבור את העליה על ידי שיפור היעילות בעזרת הטכנולוגיה החדשה והרחבת המפעל. קריסת הביקוש לגיטרות יקרות, עשרים שנה לפני, עדיין נחקקה במוחו של כריס מרטין, החברה הקטנה הקרובה לפשיטת רגל לשעבר, נשארה ממוקדת בגיטרות אקוסטיות בכל גרסה אפשרית כמעט, לביקוש ע"י קהילת הגיטריסטים. השוק הצומח בהתמדה, אימץ מגוון רחב של גיטרות והודות לציוד החדשני ומעל ל-500 עובדים, מרטין הציעה גם יותר גיטרות וגם מגוון רחב יותר של גיטרות מאי פעם. במבט ראשון, שמות 2000 הדגמים נראה כמו תוהו ובהו של אותיות ומספרים. למרות שכמה דגמים מוכרים יכולים להימצא בין השמות, כמו ה-D-18 וה-D-45, רוב שמות הדגמים לא היו אומרים כלום לסי. אף. מרטין השלישי, אשר נפטר רק 15 שנה לפני כן.

שימוש ב-Micarta (תרכובת) במקום איבוני, בשילוב גימור לקה שחורה, איפשר למרטין לייצר דרדנוט שנראתה כמו תמונת נגטיב לחגיגת העשור של מגזין Acoustic Guitar בשנת 2001. הדגם ,HDN המבוסס על אותו הנושא, היה מהדורה מוגבלת בשנה אחרי, יחד עם דגם OM נגטיבי שיצא גם כן בשנת 2007.

 

דגם Grand Ole Opry HDO, ציין את מלוא 75 השנים לתכנית הרדיו האגדית של מוזיקת הקאנטרי. האותיות על לוח הסריגים WSM מסמנות "We Shield Millions", והיה המוטו של חברת הביטוח שנתנה חסות לתכנית.

האותיות האדומות המשובצות על לוח הסריגים הלבן מ-Micarta מחקות באופן מדויק את הסימונים שעטפו את החלק התחתון של מעמד המיקרופון שהיה בשימוש על הבמה, אשר, כמובן, בראשו עמד המיקרופון כפי שמופיע על ראש הגיטרה.

השימוש בלקות

למרות ההתרגשות לגבי ההוצאות המחודשות של סדרת Golden Era וגרסאות החתימה, הנתח המשמעותי ביותר מצמיחת מרטין ימשיך להגיע מחמשת הסדרות שהופיעו בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, שהופיעו עם השקתו של ה-D-1, שבע שנים מוקדם יותר. סדרת 16 לבדה הציגה כעת 30 דגמים שונים, והציעה יותר מגוון, יחד עם יותר דגמים, מאשר כל הקטלוג של מרטין לפני מספר שנים לא רבות. דגמי סדרת SP 16 כללו כעת גרסאות מעץ מייפל, אגוז וקואה, יחד עם הרוזווד והמהגוני הסטנדרטי, בזמן שהדגמים בגימור מט של סדרת 16 בפס יצור שלם של דגמי 16 GT) Gloss Top), שהוצגו לראשונה בדגם D-16GT בשנת 1999. סדרת GT סימלה את הפעם הראשונה, מאז השפל הגדול, את הורדת המחירים המשמעותית שביצעה מרטין, מכיוון שה-D-16GT החדש, הציג מחיר נמוך ב-25% מהדגם הקודם. הדגמים של סדרת 16GT עקפו במהירות את הצלחת סדרה 1, מכיוון שהיה הפרש מחירים זניח בינם. החיסכון הדרמטי הושג ע"י מעבר מלקת ניטרו-צלולואיד ללקת Cross-Link לדגמי ה-GT, בתוספת למספר התפתחויות ביעילות ההרכבה.

הדגמים היוקרתיים של סדרת 17 מעץ מהגוני מלא, הצטרפו בשנת 2000 לסדרת 15 (גם מעץ מהגוני מלא). סדרת 17 הציגה ביינדינג מלא של גוף הגיטרה וגימור מבריק. הגיטרות האלו היו הסטנדרטיות הראשונות שהורכבו עם צוואר וגשר מ-MICARTA שחור, למרות שהחומר היה בשימוש בעבר בפרויקטים מיוחדים כמו הדרדנוט "Negative" שנבנה עבור המגזין Acoustic Guitar. בחומר המיקרטה השחור, ייעשה שימוש בקרוב גם בסדרת 16GT, בנוסף למספר דגמי CEO. סדרת 1 וסדרת Road נשארו פחות או יותר אותו הדבר, אבל סדרת X הורחבה להכליל דגמים אקוסטיים/חשמלים בגודל OO באדום, שחור וכחול. דגמי X הנמכרים ביותר, לעומת זאת, היו ה-DX1 וה-OOOX, אשר כעת אופיינו בלוח תהודה מעץ ספרוס אמיתי ומלא.

הביקוש עבור דגמי גיטרות פולק בעלות 12 סריגים, אשר מרטין הפסיקה את יצורם עם הדגם O-16NY 40 שנה לפני כן, נבחן שוב עם דגמים בגודל OOO מסדרת 15 ו-16 עם 12 סריגים.

גיטרות דגם קאטאווי

אך כל התוספות והביטולים שאוזכרו, היו בעלי משמעות זניחה בהשוואה לטרנד חדש שבקרוב ישנה אחוז משמעותי מגל הדגמים של מרטין מסדרת 16 ומטה. מרטין הציעה אלקטרוניקה מותקנת על רוב הדגמים שלה, בעלי חיבור הצוואר מגרעת-ושגם כבר מספר שנים, אך לעיתים רחוקות, כאשר דובר על דגם מעל לסדרת 1. מבחר הדגמים בעלי אופציית הטון והווליום הפופולריים החדשים היה די מוגבל. רשימת המחירים שהוצגה בכנס NAMM של קיץ 1999 כללה שלוש גיטרות קאטאווי מסדרת 16 כדגמי "AC/Electric", אבל שנה לאחר מכן, המספר הורחב לתריסר דגמים בסדרת 16 בלבד. מנקודה זו והלאה, כל דגם קאטאווי מסדרת 16 כלל פיקאפ ואלקטרוניקה מותקנת, אלא אם כן הוזמן במיוחד ללא האלקטרוניקה מותקנת בצד הגיטרה. יחידות האלקטרוניקה הללו נבנו לרוב ע"י Fishman Transducer, למרות שמערכות פיקאפ דומות של יצרניות אחרות היו זמינות ולעיתים הופיעו על ריצות יצור מסוימות של דגמי מלאי.

כריס מרטין מחזיר עטרה ליושנה

בשנת 2000, רשימת המחירים של מרטין כללה למעלה מ-120 דגמי מלאי, כאשר הצמיחה הגדולה ביותר הגיעה מסדרת 16, אשר אליה התווספו 5 דגמי ג'אמבו. מרטין הציעה לראשונה, דגמי S בעלי 12 סריגים בגודל OOO בטווח מחירים נמוך יחסית והמכירות של הדגמים OOO-15S, OOO-16SGT וה-OOO-16RSGT סימנו שלא רק מספר גדול של נגנים לא היו צריכים קאטאווי, הם אפילו לא היו צריכים 14 סריגים מחוץ לגוף הגיטרה. צורת גוף הדרדנוט בעל 12 הסריגים, הסטנדרטי והמקורי של מרטין, "הושאלה" למתחרה בתחילת שנות ה-30, וכריס לקח את ההזדמנות להשאיל בחזרה את מה שהיה לזכותו, העיצוב של מרטין לגרסה מיוחדת, הפעם עם לוגו של מרטין על ראשה של הגיטרה. תוספות נוספות לשנה זו, כללו דגמי D-45 ו-OM-45 Golden Era, בניגוד מוחלט למהדורה המוגבלת NWD, גיטרת דרדנוט מעץ אגוז שנבנתה לכבודו של הנגר היפני המפורסם ג'ורג' נקשימה, אשר כללה שיבוץ פריחת לוטוס, הסמל המשפחתי שלו וחתימת הפרפר שלו במרכז גב הגיטרה. בשני צידי טווח המחירים, עמדו שתי גיטרות, שנבנו להנציח אבני דרך ביצור החברה. גיטרת תרמילאי עם המספר הסידורי #100,000, מעץ מהגוני קווילט נדיר, שסימל שבערך פי עשר גיטרות תרמילאי נמכרו, הרבה יותר ממה שמרטין ציפו כאשר התחילו ליצר את גיטרת הטיולים הקטנה בשנת 1992.

ליין סדרת X ממשיכה להיות אחת כזו שבה כל חוקי הגיטרות האקוסטיות נשארות מחוץ לדלת הסדנה. לוח תהודה מאלומיניום? למה לא?!, ואם כבר אז כבר, למה שלא נוסיף ידית טרמולו, או רזונטור פנימי?!

 

העבודה על גיטרת מרטין עם מספר הסידורי #750,000 החל בינואר 2000, אך עבודת השיבוץ הכל כך מורכבת לקחה למעלה משנה ללארי רובינסון, אמן הפנינה, להשלים. עם יותר מ-2000 חלקים משובצים של פנינות מעוצבות בעבודת יד, נראה שגיטרת הטווס של מרטין נבנתה במטרה להשלים את הפער של כל הגיטרות הפשוטות שמרטין בנתה לאורך 167 שנות פעילותה.

בשנת 2001, מרטין לחצה על הגז עם דגמים של גרסאות חתימה ומהדורות מוגבלות. אמנים עם דגמים מיוחדים של מרטין כללו את מרל האגרד עבור אוהדי מוזיקת קאנטרי, קניה ויין שפרד עבור קהל בלוז, ואליזבת' קוטון למוסיקת הפולק ודגם קלארנס וויט נוסף לנגני בלוגראס. למקרה שמישהו הרגיש מקופח, הוצע בנוסף, גיטרת דרדנוט מעץ קואה Keb' Mo'. בכנס NAMM של יולי, הציגה מרטין גיטרת חתימה של מרק קנופלר, דן פוגלברג ופיטר רוואן. יחד עם דגם D-16BH רוזווד בעל גוף צר לבאק הנסון. למרות חששות נרחבות לגבי כלכלת האומה, מרטין מכרה חמישים עותקים של דגמי D-50 יוקרתיים במיוחד, אשר נופף את קונספט ה-50 לתג המחיר שלו, 50,000$, מחיר שיא חדש למהדורה מוגבלת.

קפיצות הייצור הגואות של מרטין

בין דגמי המלאי, לא היו ב-2001 שינויים בכמות שהציגו השנים הקודמות, למעט הצגת הדגם Alternative X בעל לוח התהודה מאלומיניום. השמרנים נהמו כהרגלם, אך דגם Alternative X הוכיח להיות גיטרה חשמלית/אקוסטית יעילה במיוחד. תהליך בניית ה-Alternate X הביא איתו מספר אתגרים, והחברה הייתה צריכה להקים חדר מיוחד להדבקת לוח התהודה המתכתי לצדדי עץ הגיטרה, כדי להכיל אדים מהדבק המיוחד שאיתו מדביקים עץ למתכת. הפתעת השנה היתה שגם הדגם של קלארנס וויט D-18CW וגם ה-D-18GE (מסדרת Golden Age) נמכרו במספרים גדולים יותר מהדגם D-18V מסדרת Vintage, למרות ההבדל המשמעותי במחיר. מהגוני, עץ שפעם נחשב לתחליף זול למי שלא יכל להרשות לעצמו רוזווד, סוף סוף נלקח ברצינות, במיוחד כאשר התווסף ללוח תהודה מעץ אדירונדק ספרוס. בזמן שיצרנים וסוחרי גיטרות ראו האטה במכירות של 2001, מרטין עדיין ניסתה לסיים הזמנות עבר והציגה קפיצת יצור משמעותית נוספת, כאשר השלימה 65,000 גיטרות.

מודלים חתומים נוספים ורבים המשיכו לצאת לשוק

בשנת 2002, החברה המשיכה להציג מספר מסנוור של דגמי חתימה ומהדורות מוגבלות. פעם נוספת, אמנים ממגוון רחב של סגנונות מוסיקלים הוצגו. ג'ודי קולינס, דייויד קרוסבי, שון קולוין, קיטי וולס ודל מקורי, יחד עם מספר אמנים נוספים, בתוספת מהודרות מיוחדות לפסטיבל הפולק של פילדלפיה ואפילו אחד לבית קפה בבת'להם שבפנסילבניה. אחד מהעיצובים היחודיים ביותר מבחינה טכנית היה הדגם DCRNS Nes Steinberger, אשר הציג גרסה מודרנית לצוואר המתכוונן שהופיע בגיטרות המוקדמות ביותר של מרטין. סטיינברגר הביא את מנגנון ה-TransAction שלו למרטין, חיבור צוואר טעון קפיץ שאפשר כיוון זוית צוואר וכיוונון אינטונציות כמעט אינסופיים, בלי להסיר את המיתרים. למרות שעבד, המכירות נפלו מתחת לציפייה.

תגובה הפוכה קיבלה את הדגם OMC-18VLJ, שעוצבה בהשראתו של אמן הפינגרסטייל לורנס ג'ובר. גיטרת ה-OM קאטאווי מסדרת הוינטג' עם טופ אדירונדק וביינדינג רוזווד של ג'ובר, הזכירה מעט את דגמי שואנברג ממספר עשורים אחורה, וקיבל סקירה ע"י ארט תומפסון ממגזין Guitar Player. למרות מחיר של כמעט 4,500$, ושיבוץ פנינה רק בלוח הסריגים עם סימוני ניקוד, 133 דוגמאות נמכרו.הפשטות שהציג הדגם של לאורנס ג'ובר אוזנה ע"י הדגם OO-45S "1902", אשר יצא עם העתק מדויק של נרתיקי העץ המקוריים של מרטין. היה זה יצור מחדש של דגמי OO המעוטרים ביותר מלפני 100 שנים שהתפתחו במהרה לגיטרות הראשונות מעיצוב 45 ב-1904.

ה-D-50 Deluxe, הוצג לראשונה ב-2001, היה הפעם הראשונה שמרטין אפשרה לרכוש דגם כל כך מפורט בשיבוצו במהדורה מוגבלת. ללא מאמצם של אנשי צוות הפנינה של לארי סייפל, הפרויקט לא היה יוצא לאור למרות מחיר קמעוני של 50,000$, כל 50 העותקים נמכרו במהירות, מה שזירז את תהליך בניית הדגמים הזולים יותר מעץ קואה הוואי, במקום רוזווד ברזילאי, בשנה אחרי.

מדען הגיטרות נד סטיינברגר שיתף פעולה עם מרטין על המצאת דגם קאטאווי אקוסטי בעל צוואר עם מנגנון TransAction המאפשר לכוון את האקשן. גובה המיתרים יכול להתכוונן מידית על ידי סיבוב גלגל בתוך חור התהודה, ובכך מבטל את הצורך באיפוס צוואר וכיוונון גובה האוכף.

הפתעה ויזואלית והמנצחת לשנת 2002 הייתה, קרוב לוודאי, דגם HDN "Negative"', גיטרה שפותחה לבקשתו של בוב דילן לגיטרת הדרדנוט בסגנון-נגטיבי, שנבנתה עבור מלוא עשרת השנים למגזין Acoustic Guitar שנתיים לפני כן. למרטין היתה מהדורה מוגבלת לכל טעם ולכל כיס. אך הכיסים הללו הצטרכו להתרחב מעט ביולי של אותה השנה, מכיוון שמרטין ביצעה עליית מחירים קטנה.

למרות שמגזין החברה, The Sounding Board, המשיך להזכיר את המשפחה המתרחבת של גרסאות החתימה, מרטין המשיכו להוסיף דגמים חדשים שלא היו מוגבלים או קשורים לאמן ספציפי. ביולי 2002, החברה הציגה את דגם הקאטאווי אקוסטי/חשמלי הראשון למיתרי ניילון, הדגם OOOC-16CGTNE, אשר ניצל את אותו עיצוב הגוף בגודל OOO עם 12 סריגים מחוץ לגוף שהוצג לראשונה בדגם של מרל האגרד, מספר שנים לפני כן. הדגם נמכר לראשונה במהגוני. גרסת רוזווד נוספה מספר חודשים לאחר מכן. גיטרת טרז "מיני-מרטין" בגודל 5, שבעבר הוצעה רק כדגם יוקרתי מעץ רוזווד, הוצעה לראשונה בגרסאות זולות בהרבה בעיצובי 15 ו-16GT.

שיבוצי ראשי גיטרות חדשניות נתפסות כאלמנט הנזכר ביותר בסדרת החתימות של מרטין. מוצגים כאן העיצובים של נאקשימה והונקי-טונק איינג'ל (קיטי וולס). שיבוץ הירח בין העננים של הדגם של פיטר רוואן עוצב בהשראת הסינגל המוצלח של רוואן "Midnight Moonlight".

דגמי NE (קלאסיות/חשמליות בעלות מיתרי ניילון) היו מוצלחות יותר מהניסיונות המוקדמים של מרטין בבניית גיטרות קלאסיות. ע"י שימוש בגוף קאטאווי פופולרי בגודל OOO עם 12 סריגים מחוץ לגוף, עם צלעות תמך קלות בהרבה למתח מיתרים נמוך ופיקאפ אקוסטי חשמלי, התוצאה הייתה גיטרה מעולה לנגנים שרצו לעבור מאקוסטית לקלאסית. למרות זאת, המכירות היו פחות ממה שקיוו, ויצורם של שני הדגמים הופסק.

הדגם OO-45S 1902, הוצע מאה שנים לאחר שמרטין יצרה לראשונה מספר מצומצם של גיטרות OO-42 מיוחדות שמאוחר יותר הפכו לעיצוב 45. מסגרת השנהב וגשר השנהב שוחזרו מצלולואיד דמוי-שנהב ומיקרטה לבנה, אך שאר פרטי ההוצאה היו נאמנים למקור באופן יוצא מן הכלל.

מרטין המשיכה לרצות את קהל לקוחותיה המסורתיים, עם דגמים מסדרות סטנדרט, וינטג' ו-Golden Era, ובשנת 2003 הוסיפה OM-35, OM-18GE ו-OO-18V. מבט חטוף לרשימת המחירים, מעיד על כך שמבחר דגמי OM ו-OOO התרחבו באופן מתגבר יותר מכל סגנון גוף אחר של מרטין, וכעת יש מבחר שווה של גיטרות מרטין קטנות כגיטרות דרדנוט. לגיטרה OM-35 היה אורך חיים קצר ויצורה הופסק לאחר ארבע שנים. הדבר לא הפתיע, מכיוון שבשנים האחרונות, תוספות חדשות לסדרת Standard לא החזיקו מעמד כמו דגמים מסדרת ויטנג' ו-Golden Era. הדגם OOO-28H, לדוגמה (ה-H מסמל הרינגבון), נראה כמו רעיון טוב אך הופיע ברשימת המחירים ל-18 חודשים בלבד לפני שנעלם שוב בשלהי 2001.

גרסאות חתימה רבות מדי כדי לפרט במלואן נוספו ב-2003. במגוון רחב מאייקון הקאנטרי ארנסט טאב, לגיבור הפולק האנגלי מרטין קארת'י, דרך מכשף הגיטרה החשמלית, אריק ג'ונסון. אבל כריכת המגזין The Sounding Board ליולי נשמרה לג'ון מאייר, אשר נולד זמן קצר, לפני שהחברה נכנסה לימיה החשוכים בשנות ה-80. חלק גדול ממה שהביא את החברה למצב הקשה שבו הייתה היה חוסר המגוון, מלכודת שממנה מרטין מנסה להימנע כבר 20 שנה מאז. הקטלוג של מרטין ל-2003 כלל 150 דגמים שונים של גיטרות שנבנו בנזרת', עם מחירים מ-619$ (DXM) ועד 45,000$ (D-50 Koa Delux). דגמי תרמילאים, יוקולילי, וגיטרות מרטין קטנות חדשות LXM, שנבנו כולן בנבחו, מקסיקו, עיגלו את פס המוצרים של מרטין להצעת מגוון רחב של כלים פחות יקרים.

מרטין חוגגת את גיטרת המיליון שלה בכנס NAMM בשנת 2004

כנס NAMM בחודש ינואר, מוכר על פי רוב כפתיחת השנה החדשה בתעשיית המוזיקה, מכיוון שהיצרנים מציגים את דגמיהם החדשים. עבור חברת C. F. Martin, לעומת זאת, כנס NAMM בינואר 2004 היה גם ההזדמנות לחגוג אבן דרך – גיטרת מרטין המיליון במספר. הודות לצמיחה פנומנלית של החברה לאחרונה, כריס מרטין ניתק את כל הבלמים כאשר הזמין ליצור את הגיטרה המורכבת ביותר של מרטין שאי פעם דמיינו. גיטרת מרטין המיליון לא יועדה למכירה כמובן, אבל עבור אוהדים בעלי כיסים עמוקים וטעם שמתאים לכלים שלה-D-50 (יוקרתי בהרבה מאשר ה-D-45) נעקף על ידי ה-D-100, אשר בעל שיבוץ בהשראת גיטרת המיליון של מרטין, וכמעט אותה כמות הפנינה כמו במקורי. מכיוון שמחיר ה-D-50 עמד על 50,000$, אין צורך בדמיון מפותח מדי כדי לנחש את תג המחיר של דגם המלאי היקר ביותר שמרטין יצרה אי פעם. בונוס נוסף, כמובן, היה ש-50 הספרות הסידוריות הראשונות אחרי מליון היו שמורות לדגמי D-100. למעריצי מרטין שרצו גיטרה בעלת מספר סידורי קרוב למיליון, וקרוב לנצנוץ של ה-D-100, חמישים המספרים שהובילו למיליון נשמרו לדגמי D-45 Celtic Knot.

בתמונה, סי. אף. מרטין הרביעי (כריס) עם אשף השיבוץ לארי רובינסון, מחזיקים את הדרדנוט האולטימטיבי, גיטרת מרטין המיליון במספר.

השגשוג אפשר לכריס מרטין לאשר, לאמן השיבוץ, לארי רובינסון, ליצור דרדנוט קישוטית במיוחד שמכילה סצנות ומוטיבים מהיסטוריית החברה, שזורים לתוך העיצוב המורכב ביופיו. החריטה המפורטת של מלאכים, יצורים שמיימים אחרים, ופורטריט של סי. אף. מרטין הראשון שנעשו ע"י דויד גיליאטי.

לעומת אבני הדרך הקודמים של חברת מרטין, כמו חגיגות המאה ו-150 השנים להיווסדה, הגיטרה בעלת מספר סידורי 1,000,000 הגיעה בזמן שגשוג.

החזרה לדגמי הארצ'טופ

אמנם גיטרות דרדנוט מורכבות שנצצו בשיבוץ הפנינה שלהן תפסו את תשומת ליבם של הצלמים, אך היו דגמים רבים של גיטרות מרטין ב-2004 גם כן. לאחר שנטשו את כל דגמי גיטרות הארצ'טופ שלהם 60 שנים לפני, החברה חזרה לסגנון הארצ'טופ עם דגם 17 אינצ' חדש, שעיצב מייסד הארצ'טופ האמריקני, ותושב שכן בנזרת', דייל אונגר. הפעם, לעומת זאת, דגמי הארצ'טופ החדשים של מרטין ננעצו עמוק בתוך הזרם המרכזי. הדגם CF-1 היה ארצ'טופ אקוסטי עם עומק של 3 אינצ', פיקאפים צפים, מכוונים ומותקנים לתוך הפיקגארד, בזמן שה-CF-2 היה גרסה דקה יותר עם שני פיקאפים יחד עם בוררי ווליום וטון. הדגם הוצע בגימור סאנברסט או טבעי (ומאוחר יותר בשחור מבריק), דגמי הארצ'טופ CF העניקו למרטין עיצוב גוף נוסף, וטביעת רגל גדולה יותר בשוק הגיטרות.

שיתוף הפעולה בין מרטין ומייסד הארצ'טופ האמריקני דייל אונגר יצר גיטרות ארצ'טופ שונות מאוד ממה שהחברה יצרה 70 שנה לפני. הוא מוצג פה עם חברו הטוב דיק בואק.

לסדרת החתימות של מרטין לא היה חסר אבק כוכבים בשנים האחרונות, והדגמים 000-ECHF "Bellezza Nera" של אריק קלפטון (מעל) וה-HD-40 (משמאל) של טום פטי היו הנמכרים ביותר לשנת 2004.

השינויים, העיצובים והדגמים של מרטין

למרות שרוב המהדורות המוגבלות והחתומות של מרטין לשנת 2004, היו למעשה וריאציות של דגמים אקוסטיים של מרטין, היו מספר יוצאי דופן ששווה להזכיר. לאיאן אנדרסון (מג'תרו טול), עוצב דגם O-28 ייחודי שעליו ניתן להרכיב מיתרי ניילון או מיתרי מתכת בעלי קוטר קטן, ועדיין הכלי יישאר בכיוון. זה הושג עם שינוי בעיצוב הגשר, פרמידה ששילב חור מורכב לאוכף ושני אוכפים שונים בעיצוב מיוחד לאינטונציה מדויקת. אוכף אחד הורכב בזוית לשימוש מיתרי מתכת, בזמן שהשני הציג אינטונציה נכונה כאשר הורכבו עליו מיתרי ניילון. בזמן שה"זיקית" של אנדרסון נמכרה במספרים גבוהים, מעל למצופה, הדגם שעוצב ע"י השמרן האגדי נורמן בלייק, היה הדגם שתפס את שימת ליבם של מעריצי מרטין המסורים ביותר. בלייק הציע לשלב את הגוף של דגם OOO בעל 14 סריגים, עם צוואר בעל 12 סריגים, ובעצם לשלב ברייסינג קל על לוח תהודה מעץ אדירונדק ספרוס, עם סקאלת מיתרים קצרה יותר (24.9"). כמו בדגמי ה-OM קאטאווי של לורנס ג'ובר, וההצלחה המתמשכת של דגמי ה-OOO של אריק קלפטון, במרטין גילו שאחוז משמעותי של מעריציה לא יכלו להתנגד לדחף לקנות גיטרת מרטין נוספת, אם הדגם החדש היה שונה באופן משמעותי והציג חתימה של אמן מוערך. ה-OOO-28 של בלייק המשיך להימכר במספרים מספקים לאורך שנים, והגרסאות מעץ רוזווד ברזילאי, למרות שהוגבלו במיוחד בגלל מחסור בעץ, מכרו 52 עותקים איכותיים.

המחסור המעיק והמחיר הגבוה, במיוחד של רוזווד ברזילאי, הובילו לתוספות אחרות בצד המסורתי של פס המוצרים של מרטין. סדרת VINTAGE הפכה להצלחה ענקית, כאשר חלק מדגמי ה-VINTAGE נמכרו במספרים גבוהים מסדרת STANDARD. בערך באותו הזמן, מודעות מתגברת לגבי ההבדלים הקטנים בין הגיטרות המודרניות של מרטין לאלו שנבנו 70 שנה לפני, הובילו להוצאות מחדש, שהתפתחו בסופו של דבר לדגמי סדרת Golden Era שאופיינו בלוחות תהודה מעץ אדירונדק ב-1999/98. השגת העצים הנכונים לדגם בעיצוב 18 היה אפשרי, אך ליצר מחדש גיטרה בעיצוב 28 משנות השלושים נעשה מורכב בגלל עניין הרוזווד הברזילאי. עד אמצע 2004, מרטין הציגה D-28 בסגנון וינטג' עם כל מאפייני ה-GOLDEN ERA למעט רוזווד הודי איכותי שהחליף את צדדי וגב הגיטרה מרוזווד ברזילאי. עם מחיר גבוה מדגם HD-28V מסדרת VINTAGE, ה-D-28 Marquis היה הצלחה מידית, ומעט מאוד דגמים התווספו לסדרת Marquis בשנים שאחרי.

יחד עם כרטיס מועדון וחולצה, מועדון הבעלים של מרטין נתן ללקוחות הרגילים שלה, גישה למידע על דגמים חדשים שבעבר היו נגישים לסוחרי מרטין בלבד.

הקשר של הלקוחות עם משפחת מרטין

לא כל ההתפתחויות במהלך השנה העמוסה כללו גיטרות חדשות או שינויים לדגמים ישנים. עם הוצאתו של דיק בואק Martin Guitar Masterpieces I, אלו שהתעניינו בפרטים של איך סדרת האמן או המהדורה המוגבלת האהובה עליהם של מרטין נולדו קיבלו סוף סוף את הסיפור. הפורמט הענק שעליו הודפס הספר אפשר לצילומי פרטים, כמעט בגודל אמיתי של דגמים מיוחדים של מרטין, והזיכרונות של בואק נתנו סיפרו פן מעניין לאיך הדגמים המיוחדים של מרטין התפתחו. מועדון הבעלים של מרטין יצא לדרך ב-1 ליוני, 2004, בהשראת מועדון דומה ע"י T. Kurosawa & Co., המפיץ של מוצרי מרטין ביפן. למרות שהחולצות, מפרטים והפוסטרים שהגיעו עם הכניסה למועדון היו מפתים מספיק, אלו שהצטרפו, עשו זאת בעיקר כדי להשיג קשר קרוב יותר לחברת מרטין עצמה.

בסתיו של 2004, 13 בספטמבר, ליתר דיוק, דור נוסף של סי. אף. מרטין הגיח לעולם, קלייר פרנסיס, נולדה באויר הפנסילבני.

קלייר פרנסיס מרטין לא בזבזה זמן לפני שהופיעה באירוע מרכזי של חברת הגיטרות מרטין ב-2005, כאשר הופיעה יותר מפעם אחת בידי הוריה בכנס NAMM של ינואר (והופעה ארוכה יותר בכנס של הקיץ). יחד עם דגמי חתימה לנותני החסות הענקיים של מרטין סטפן סטילס וסטיב מילר, הוצג בנוסף דגם D-45 לזכרו של מייק לונגוורת' שנפטר ב-2003. הדגם המיוחד ביותר היה ה-HD-7, גיטרה בעלת 7 מיתרים כאשר המיתר הנוסף הוא G באוקטבה גבוהה, שנבנתה לבקשתו של רוג'ר מק'גווין (מייסד הלהקה BYRDS). לעומת רוב הוריאציות של הגיטרה הרגילה בעלת ששת המתרים, הדגם של מק'גווין התגלתה כפופולרית במיוחד, מה שהניע גרסה פשוטה יותר ויקרה פחות שנתיים לאחר מכן.

דגמים חדשים אחרים שהוצגו בינואר היו עוד דגמי OM קאטאווי מבריקות, הפעם גם בעץ קואה ומייפל, ודגמי OM-28 ו-OM-45 לסדרת Marquis. זו הייתה הפעם הראשונה שמספר דגמי ה-OM וה-OOO בסדרת 16 היו שוות למספר הדרדנוטים, כאשר ה-OM וה-OOO כמעט משתווים גם עם כמות הדרדנוט בסדרת Standard.

ההתרגשות סביב הולדתה של קלייר פרנסיס מרטין נסקה מעבר להתרגשות המצופה מהורים, משפחה, וחבריהם. קלייר יצגה את "הדור הבא" הראשון של סי. אף. מרטין מזה 50 שנה.

רוב האהדה של דגמי ה-OOO של מרטין, יכולה להקשר לאריק קלפטון, אשר השפעתו המשיכה עם שני דגמי מהדורה מוגבלת שעוצבו בשיתוף פעולה עם מעצב האופנה היפני והגיטריסט הירושי פוג'יווארה. Belleza Nera ("שחורה יפהפיה" באיטלקית) בשחור מבריק מ-2004 הובילה ליצור הגרסה בעלת הלקה הלבנה 18 חודשים לאחר מכן.

הגיטרה לזכרו של מייק לונגוורת' הייתה D-45, כמובן, מכיוון שזה היה הדגם שהביא את מייק מטנסי לנזרת' בסוף שנות השישים. הלוגו של מרטין מפנינה מעל שיבוץ הלפיד, היה הסממן של לונגוורת' עוד מלפני שהצטרף למרטין. הוא השיג את העבודה אחרי שעיצב דגמי D-28 לכוכבי קאנטרי כמו האנק סנואו.

רוג'ר מקגווין (מייסד להקת Byrds) הביא את גיטרת 12 המיתרים לאור הזרקורים בשנות השישים, אך הוא ביקש ממרטין גיטרת 7-מיתרים (6 מיתרים רגילים עם תוספת מיתר G אוקטבה מעל). ה-HD-7 הצליח מעל למצופה, וגיטריסטים רבים גילו שהדגם מגוון יותר מגיטרת 12-מיתרים, כשעדיין הציג צליל של G גבוה, כאשר פורטים עליו בקצב.

 

החדשות הטובות של מרטין לאוהבי המסורת

ההוצאה לקיץ של The Sounding Board הכילה שתי חדשות טובות לשמרנים של מרטין. המדובר ביותר, היה הצגתו של הדגם D-18 Authentic, אבל מפתות באותה המידה, היו תמונות המוזיאון החדש של מרטין ומרכז המבקרים, שנפתח בסתיו 2005. התוספת האחרונה הזו למפעל בסיקאמור סטריט מציג העתק של המפעל הישן בנורת' סטריט. אפילו ה-D-18 Authentic נראה שעוצב כדי לתת למפעל הישן של מרטין קרדיט, מכיוון שבזמן שהדגמים של סדרת VINTAGE וסדרת GOLDEN ERA אופיינו בפרטים ויזואלים מדוייקים מתמיד וחומרים מהם נבנו גיטרות מרטין בשנות השלושים, ה-Authentic יצג חזרה לדרך בה הגיטרות המקוריות נבנו והורכבו גם כן. הדגם נבנה עם דבק מעור חיה וטראס רוד לא מתכוונן בצורת-T, בנוסף לרשימה ארוכה של פרטים שעזרו לתפוס את המראה, התחושה והטון של דרדנוט משנות השלושים טוב מאי פעם. לעומת דגמי הוינטג' המוקדמים, הפעם מרטין בחרו D-18 משנת 1937 מהמוזיאון והעתיקו את הגיטרה הספציפית.

דגמים חדשים, באים והולכים, אך שום דבר לא תופס את המעריצים הנאמנים של מרטין כמו הוצאות מחדש מדויקים של כלים קלאסים שעליהם נבנה המוניטין של החברה. ה-D-18 Authentic, הוצג בקיץ 2005, הביא בעקבותיו את הדגם OM-45 Deluxe של רוי רוג'רס והיוקולילי 5K סופרנו בינואר אחרי (היוקולילי לא מוצג ביחס לגודל הגיטרות שלידו).

שנת 2005 בחברת מרטין  

שנת 2005 יצגה את הופעתו הפומבית של דור מרטין חדש. ניתן ללמוד הרבה על חברת הגיטרות ששמה נופף, כאשר משווים אותה למה שהייתה שני עשורים לפני. אפילו מבט רופף אל מספרי היצור מלמדים שלאביו של קלייר, יש הרבה סיבות להיות גאה. בשנת 1985, מרטין מכרו קצת מעל ל-7,200 גיטרות, כאשר כמעט חצי (3,300) היו דגמי Shenandoah. אך ב-2005, מרטין יצרה יותר מ-73,000 כלים, כאשר הרוב המוחלט נבנו בנזרת'. בזמן שיצור הדגמים האהובים והישנים כמו ה-D-28 וה-HD-28 טיפסו באותה התקופה, הם לא התקרבו לנסיקה הכפולה פי עשר. (המכירות של ה-D-28 השתלשו, בזמן שפי שישה דגמי HD-28 נמכרו בהשוואה לעשרים שנה לפני). היו שטענו, כי מרטין היו מוכרים הרבה יותר דגמי D-28 ו-HD-28 אילולא הציעו תריסר וריאציות של אותו הדרדנוט מרוזווד בעל לוח התהודה מספרוס. ברור שהרחבת היצור הקיצונית של מרטין, נבע מהמגוון הענק של דגמים שהציעו, בטווח מחירים רחב. זוהי לא מקריות שפרנק הנרי מרטין, השתמש בטקטיקת מכירה דומה להניע את חברתו לשגשוג שלושה דורות אחורה, ונינו של אף. אייצ'. מרטין התבסס על אותה הטקטיקה כדי להביא את חברת מרטין ממצב סטטי לפריחה. אם קלייר הייתה נולדת עשרים שנה לפני, לא היו הרבה סיבות לצפות לרשת את תפקיד הניהול של החברה.

האפשרות של מרטין לגימור לוח התהודה בצבע סאנברסט נהיה פופולרי במיוחד בשנים האחרונות, אבל עבור הדגם OO-18H של ג'אוף מולדאור, החברה החליטה להוציא דגם שאפשרי רק בגימור הנ"ל. זה לא נראה שהאט מכירות, מכיוון שהגיטרה של מולדאור הייתה מהנמכרות ביותר של דגמי הקאסטום החתומים.

 

לאחר יותר מעשור של גרסאות חתימה, ניתן היה לצפות שלחברת מרטין לא יהיו עוד אמנים פוטנציאלים לעבוד איתם, אך 2006 הוכיחה כמה אמנים מוכרים שלעיתים רחוקות, אם אי פעם, ניגנו על גיטרת מרטין על הבמה נשענו על אחת בסלון שלהם. אנדי סאמרס (מלהקת POLICE), ריצ'י סמבורה (בון ג'ובי), ואגדת הבלוז, באדי גאי, קיבלו גרסת חתימה, יחד עם פיטר פרמפטון וננסי ווילסון מלהקת HEART. עוד חסויות הגיעו עם גרסאות חתימה קאסטום, רעיון שהחל שנה לפני. דגמים אלו לא יוגבלו במספרם, ובמקרים מסוימים ישלבו את הצעת האמן למשהו חדש ושונה. הפופולרי ביותר, היה דגם OO-18 בעל 12-סריגים של ג'אוף מולדאור. מדובר בגיטרת מהגוני בעיצוב 18 בהשראת הדגם OO-40H בסגנון הוואי משנת 1935 שמולדאור הסתמך עליו למשך שנים.

הצמיחה של מרטין בעקבות המודרניזציה והטכנולוגיה החדישה

מעריצי מרטין הנאמנים ביותר, אשר לא צריכים שכנוע ע"י אמן חי, התרשמו יותר משחזור נאמן של הדגם OM-45 Deluxe, של רוי רוג'רס וחזרתה של מרטין לתחרות הפנינה. לא כל הדגמים שמרטין הציגה באותה השנה נשענו על קשרים עם מפורסמים או פנינה נוצצת, כך, כאשר הוצג הדגם Arts & Crafts Dreadnought, עם אלמנטים קישוטיים בהשראת ביקורו של כריס מרטין בבית ההימורים שבפסדנה, אלה נמכרו במהירות. הדגם Arts & Crafts שעוצב, לא היה נחוץ על הדגם OOO-18 Golden Era המעודן עוד יותר. עיצוב 18 האגדי, כבר היה בעל אלגנטיות פשוטה שהמעצבים של Arts & Crafts ניסו ליצור. בהשוואה לדגם של באדי גאי, אשר הציג נושא עיצוב של נקודות גדולות מטורקיז (בנוסף לבוררי ווליום וטון על לוח התהודה), זה היה ברור שלחברת הגיטרות מרטין המודרנית, לא היתה בעיה לאזן רגל אחת בתרבות הפופ, כאשר השנייה, נעוצה עמוק במסורת עתיקת הימים של אבותיה. אם הוכחה נוספת הייתה נחוצה, ניתן פשוט להסתכל על המספרים. מרטין בנתה 82,000 גיטרות ב-2006, בערך אותו המספר שהחברה יצרה בכל 110 השנים הראשונות שלה.

הפרידה מהאיש שהיה מחלוצי הטכנולוגיה הדיגיטלית

כל חברה גדולה ומבוגרת, כמו סי. אף. מרטין צריכה לדעת להתמודד עם אובדן אנשי עבודה בשורותיה.
למרות שהיה קבלן משנה, פטירתו של לארי סייפל, במאי 2006 הורגש באופן נכבד בין קירות המפעל, חלקית בגלל גילו הצעיר יחסית, אך בעיקר בגלל תפקידו. הרבה מההצלחות האחרונות של מרטין היו נתונות לו. סייפל היה חלוץ ביישום CAD/CAM (טכנולוגיה דיגיטלית) לאומנות בת מאות השנים של שיבוץ פנינה, וחברת עבודת הפנינה שלו המבוססת במרילנד, סיפקה למרטין כמות מסחררת של עיצובים. סייפל הרגיש מחויבות אישית לבצע את המשימה הסמלית, של העתק עיצוב השיבוץ Celtic Knot וגיטרת המיליון של מרטין, שנעשו אז בעבודת יד, בין עבודות רבות אחרות.

שנת 2007 בחברת מרטין

בשנת 2007, חברת מרטין המשיכה לרוץ קדימה, עם דגמים חדשים ומתן חסויות, בזמן ששלחה יד לעברה, בשחזור דגמים ישנים. היצור מחדש של דגם ה-111, שנבנה-עבור דיטסון, סימן שגיטריסטים מודרניים יכולים לרכוש לעצמם העתקים מדויקים של הדרדנוט הראשונה בהחלט. חזרתם של ה-M-38 וה-M-36, לעומת זאת, היה סימן שרבים מלקוחותיה של מרטין חיפשו תגובה טונאלית מאוזנת יותר בגיטרה בעלת גוף דק יותר. לאחר שהוחלפו בדגמי הג'אמבו העמוקים יותר, באמצע שנות השמונים, צורת הגוף המקורית של ה-M כעת עומדת על שלה בקטלוג של מרטין. אך בשנה בה דגמים רבים קמו לתחייה, היו גם כמה דגמי הצלחה לשעבר, שייצורם הופסק. סדרת 1 של מרטין, הדגמים הראשונים שניצלו את הטכנולוגיה החדשה שתיצור מהפכה בכל פס היצור של החברה – הופסקה. (כל הגיטרות מדגמי סדרת 1 למעט הבסים B-1 נעלמו כבר למעשה מספר שנים לפני). השנים הראשונות של המאה החדשה היו גם פחות מטובים לג'אמבו של מרטין, "הדרדנוט החדש", שהחזיר את החברה למפה העכשווית, עשרים שנה לפני. את הג'אמבו לשנת 2007, ייצגו רק ה-J-40, שלושה דגמי קאטאווי מסדרת 16, וגיטרת 12-מיתרים.

עומת זאת, צורות גוף הגיטרות של מרטין מלפני המאה האחרונה, שלטו בכריכת ההוצאה של The Sounding Board של יולי כמו שלא הצליחו מעולם, עם OO-42K ו-OO-42K2 לרובי רוברטסון, דגם O-45 לסאפן סטילס, והוצאה מחדש של OO-21 משנות השישים לזכרו של דייב גארד מקינגסטון טריו. יהיה קשה לטעון שצורת הגוף המקורית, בעלת 12 הסריגים קשה להשגה כיום. כמו עיצובי בגדים, נראה שצורות הגיטרות הרבות של מרטין, יוצאים ונכנסים לאופנה, וכל דבר ישן יכול להפוך חדש שוב. הצורות שקיבלו ביקורות משבחות עשור לפני, יכולות לבלות מספר שנים בסטטוס "להזמנות מיוחדות בלבד" לפני שיצוצו מחדש. היוצא דופן, כמובן, יהיה כנראה תמיד הדרדנוט של מרטין וה-OM/OOO הקטנים יותר, שתי צורות הגיטרה האקוסטית עם כמויות החיקויים הגדולים ביותר על כדוה"א. פעם דגמים אלה, לא היו ידועים מלבד לנאמני סגנון הפינגרסטייל, השם OM, כמו המונח דרדנוט, מוכר כעת אצל רוב בוני הגיטרות המודרניים, כאשר רובם לא מודעים למקור של מרטין.

צוות עבודת הפנינה של לארי סייפל לקחו על עצמם את המשימה של שכפול העבודה המורכבת של גריט לסקין "Night Dive", אשר הופיעה בשיבוץ עבודת יד במקור, להעתקים רבים בגרסה מוגבלת על דגמי דרדנוט ו-OM בשנת 2004.

חלק מהתחיות מחדש האחרונות של מרטין היו דגמים מהעבר, הלא כל-כך רחוק. דייויד ברומברג (מוצג כאן עם ה-M-42 שלו), היה אחראי ברובו ל-M-38, צורת הגוף החדשה הראשונה מזה עשורים של גיטרה אקוסטית, כאשר הוצגה לראשונה בשנת 1977. למרות שהתעלמו מהם למשך יותר מעשור, דגמי M כעת חזרו לקטלוג והצליל המיוחד מהגוף הרחב-אך-דק חזר לייצג אלטרנטיבה לדגמי דרדנוט ו-OM.

עם מבט לאחור והסתכלות קדימה – שנה 175 להיווסדותה של מרטין

תוך כדי שהיא נכנסת לשנה ה-175 שלה, חברת הגיטרות סי. אף. מרטין ממשיכה לפרוץ קדימה ולהביט אחורה בו-זמנית. כמו שמרכז המבקרים והמוזיאון שלה מתעדים, מרטין יותר ויותר מודעת לחשיבות עברה, וזה מגובה ע"י העובדה שיותר משליש מהדגמים שהוצעו למכירה בשנת 2007, נראים, כמעט זהים, לכלים שמרטין בנתה, עוד לפני שהמנכ"ל הנוכחי נולד.
מכיוון שכריס מרטין מייצג את הדור השישי של משפחתו, שמנהל את החברה, וגם בגלל שהשווקים של הכינור והגיטרה הקלאסית נשלטים ע"י דגמים שנראים כמו הכלים שנבנו הרבה לפני שהדרדנוט שהופיע לראשונה, תשומת הלב שניתנה לדגמים ההיסטוריים אינה מפתיעה. מרטין לא עוצרת שם, מכיוון שלמרות שדגמים מסוימים משאירים את המסורתיים בהרמת גבה, זה יהיה בלתי אפשרי לעמוד בסצנת המוזיקה המתפתחת ללא הרף, והתעשייה שעוקבת, אם החברה הייתה מקשיבה רק לאלו שמעדיפים לבחור את הרגע האהוב עליהם בהיסטוריה של מרטין ולחזור עליו שוב ושוב. במקום, במרטין החליטו לשמור על שביעות רצון השמרנים, עם הוצאות מחדש, מדויקות מתמיד של דגמים מההיסטוריה העשירה של מרטין, ובו זמנית לרדוף אחר רוכשי גיטרות חדשים וצעירים עם דגמים חדשניים שקורצים לכיוון העיצובים הישנים של מרטין.

שם המשחק הוא גיוון. נראה שמרטין מצליחה בו. דגמי VINTAGE ו-GOLDEN ERA כעת מתחרים במספרי המכירות של דגמי סדרת STANDARD של מרטין, למרות המחירים הגבוהים יותר. מכירות של דגמי עץ בר קיימא ממשיכים לטפס, וגיטרות סדרת X, שנבנות משום דבר שמתקרב לסכנת הכחדה, גדלים מהר יותר מכל קטגוריה אחרת בקטלוג של מרטין. גרסאות החתימה גורפות מספר משמעותי של מכירות ויעילים במשיכת המדיה לחשוף. אבל הנתח הגדול ביותר מההכנסות של מרטין, עדיין מגיע מגיטרות שמייצגות את אמצע סקלת המחירים, כולל דגמי סדרת 16 מעץ מלא. אלא אם כן ברשותכם מכשיר X-RAY לבדוק את חיבור הצוואר, הדגמים הללו נראים, נשמעים ומרגישים כמו כל גיטרת מרטין אחרת.

ביל דנוף, אשר כתב מספר להיטים עבור ג'ון דנבר, מופיע עם דגם מסדרת Alternative X.

קיי. ג'יי. דנהארט, מנגנת פראזות ג'אז ו-R&B על ה-OOCXAE שלה.
חלק מה הדגמים של מרטין מסדרת X מורכבים מחומרים לא שגרתיים, אך אלו עדיין גיטרות אקוסטיות-חשמליות, אפקטיביות במיוחד, עבור מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים.

היסטורית מוזיקה, היסטורית מרטין

הצלחת החברה בשילוב מגוון רחב כל כך של דגמים וסגנונות תחת אותו הלוגו, נקשר, ללא ספק, בין היתר, למסע הפרסום בשם "היסטורית מוזיקה, היסטורית מרטין" שהחל באמצע שנת 2002. מי יכול לעמוד פני הגיטרה הקלאסית האייקונית והפצועה של ווילי נלסון בשם "טריגר" (על שם סוסו של רוי רוג'רס), או תזכורת לתפקידה של גיטרת מרטין בעלת 12 סריגים בהפגנת החופש שבוושינגטון 1963. נושא דומה מהדהד לאורך כל הוצאה של מגזין The Sounding Board גם כן, שם תמונות של אמנים עולים, כוכבים מוכרים, וגיבורים מימים עברו חולקים מקום על אותו העמוד. כמו חברת מרטין עצמה, The Sounding Board דמוקרטית באופן יוצא מן הכלל. בזמן שפול מקרטני וה-D-28 השמאלית שלו קיבלו חצי עמוד, ג'ו סמית', במסע לסמן את 48 המדינות על האופנוע שלו עם OO-15 על גבו, מקבל את החצי השני של העמוד. מה שמאחד את כל המוזיקאים האלו היא אהבתם לגיטרות מרטין, והאופן שכל הגיטרות האלו ניגנו תפקיד חשוב באירועים היסטוריים וחוויות אישיות מסביב לעולם.

אולי יותר מכל מסע פרסום אחר בעבר, סדרת "היסטורית מוזיקה, היסטורית מרטין" מזכירה לקוראים את הקשר בין גיטרות מרטין לאירועים משמעותיים בהיסטוריה האמריקנית, יחד עם מלחינים פופולרים והשירים שכתבו בעזרת הגיטרות שלהם.

סיור המבקרים של מרטין נותן מבט ארוך ומעמיק לדרך שבה החברה בונה גיטרות, דבר שמושך את מעריצי גיטרות המרטין המושבעים יחד עם כל הסקרנים מכל רחבי העולם. החפצים חנות 1833 של מרטין זמינים לרכישה גם דרך הקטלוג 1833 וגם דרך עמוד החנות באתר של מרטין.

הביקור במוזיאון מרטין, מושך אליו מבקרים מכל העולם

המשיכה העולמית של אוהבי גיטרות מרטין, לעתים משתקפת בפניהם של אלו המגיעים לדלת החברה בשעות הצהרים, באחד מימי השבוע, לסיור המפורסם במפעל של מרטין. תיירים ממדינות רחוקות חולקים את המסדרונות, עם אמריקנים מקומיים שגרים רק מספר שעות נסיעה הרחק מהמפעל. כולם נהנים מסיור בן שעה, שלעתים מוביל כריס מרטין בעצמו, אשר מציג כל שלב בבניית גיטרת מרטין, למעט עבודות המכונות והגימור, אשר נשמטו מהסיור מצורכי ביטחון. בסוף הסיור כולם מקבלים דיסק בגודל 4" מספרוס או מהגוני, חתך מלוח התהודה העליון של גיטרת מרטין. אבל לפני שממשיכים בדרכם, רוב המבקרים אוספים יותר מפיסת עץ שעליה ניתן להניח כוס קפה.

עבור רבים מחובבי הגיטרות האלו, נראה שאין כזה דבר יותר מדי מזכרות של חברת הגיטרות האהובה עליהם, וחנות המתנות של מרטין, שנקראת חנות 1833, והקטלוג שניתן בו לבחור ולהזמין בדואר, מציעים דרכים להביא את הלוגו המפורסם "C. F. Martin" היישר מראש הגיטרה לחלקים אחרים ביום בהם לא ניתן לנגן על הגיטרה. מסינרי תינוקות ועד סינרי אפיה, ומקופסאות אוכל דרך כוסות בירה, מכירות של חפצים עם לוגו של מרטין ממשיכות לצמוח בכל שנה.

כובעים וחולצות, כמובן, תופסים נתח משמעותי ממכירות הביגוד, אך תחתוני בוקסר בדפוס פלאנל סקוטי, עם לוגו החברה, לעתים מופיע בחיבה מועדפת ברשימת המכירות. בהתחשב בנאמנות העצומה שחלק מהמוזיקאים האלו חשים כלפי הגיטרות שלהם בפרט, והמותג בכלל, כבר לא מפתיע למצוא גם קעקועים של סי. אף. מרטין ביניהם.

חשוב לזכור שהמעריצים המסורים ביותר של גיטרות מרטין גרים בנזרת', פנסילבניה. כמעט 600 איש קמים בבוקר לעבודה סיקאמור סטריט 510, ובמקומות אחרים, קטנים בהרבה, של מרטין בנזרת'. בין אם תשאלו את עובדי חברת הגיטרות מרטין על רצפת המפעל או ברחוב מחוץ לשעות העבודה, המסירות שלהם לכלים של מרטין לא יודעת סוף. חלק מהנאמנות הזו נובעת מתנאי העבודה שבמפעל, והדרך בה העובדים לוקחים חלק בתהליך לקיחת ההחלטות. למרות העובדה שרוב זמן תהליך העבודה בבניית גיטרת מרטין כולל חיתוך ועיצוב בעזרת כלים חדים במיוחד, היסטורית הבטיחות של מרטין יוצאת מן הכלל, ומחזיקת פוליסת הביטוח של החברה צילמה במפעל סרט, אשר אחר כך הראו ללקוחות אחרים כדוגמה של סביבות עבודה בטוחה. אפילו כאשר האזור מסביב לנזרת' זוכה לזמנים כלכליים טובים, תמיד יש רשימת המתנה של אנשים שמקווים לעבוד בחברת מרטין. למרות שהחברה בונה יותר גיטרות מאי פעם, לקוחות רבים של מרטין צריכים לחכות ע"מ לרכוש לעצמם את הדגם שבו הם חושקים.

(מעל) הלובי של מרכז המבקרים החדש, מעוצב עם תקרה ורצפה בצורת דרדנוט, צורת הגיטרה שאפיינה באופן כל כך בלעדי את חברת הגיטרות מרטין. (מתחת) חנות "1833" עברה שיפוץ יחד עם "טרקלין פריטות" בו ניתן לנגן על כמעט כל סוג גיטרה של מרטין למעט מהדורות מוגבלות.

אז מה צופה העתיד לחברת הגיטרות מרטין אחרי 175 שנים?

זה קשה לחזות, אך נגני גיטרה מכל העולם מסכימים שהגיטרות שנולדות בנזרת', פנסילבניה, שוות את ההמתנה. הרחבת הדגמים שמוצעים הביא למגוון משמע טונאלי רחב יותר מתמיד בין גיטרות מרטין, עקביות יוצאת דופן שעדיין נשארת, והשילוב הזה הוא כנראה מה שמושך כל כך הרבה גיטריסטים לרכוש כלי אחד משלהם. ההבדלים בעץ, ביינדינג ושיבוץ נעלמים, ברגע שהגיטרה מגישה צליל נוגע כמו הרגש האנושי שדחף את בני האדם לנגן מוזיקה, הרבה לפני שהגיטרה הומצאה. בלי קשר לדרך בה המוזיקה, החברה או העולם משתנה באופן כללי, כל עוד הצליל של מרטין ממשיך להעניק קול לרגשות האלו, לגיטרות של מרטין יהיה מקום.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *