ג’ון סקופילד Past Present

אלבומו האחרון של ג’ון סקופילד Past Present  (עבר הווה) הוא יצירת אומנות נהדרת, שלוקחת אותנו חזרה לשנות ה90 של המוזיקאי הגאון ובו בזמן משקפת לנו את התחושות שלו ב2015. סקופילד חבר לסקסופוניסט הענק ג’ו לובאנו (שביקר אותנו בפסטיבל הג’אז באילת בקיץ 2015), לבסיסט לארי גרנדיאר ולמתופף הנאמן שלו ביל סטיוארט (שגם יכבד אתנו בביקור בגרסת החורף של הפסטיבל ) על מנת להוציא אלבום של ג’אז טהור ומשובח, אשר יצא בלייבל Impulse!, הלייבל שהביא לנו השנה גם שני אלבומים מופלאים של איברהים מעלוף.

ג’ון סקופילד כבר מזמן לא יכול להיחשב כעוד נגן ג’אז. הסאונד שלו, הסטייל, הפרייזינג והרגש שהוא מביע בעוצמה בכל פעם שאצבעותיו פורטות על גיטרה, הם כולם נחלת המוזיקה באשר היא, וכלל לא שייכים לז’אנר ספציפי. את השבועות האחרונים, לאחר סיבוב הופעות מוצלח וארוך באירופה עם Past Present, הוא העביר בנגינת קלאסיקות R&B עם הפסנתרן ג’ון קלרי John Cleary. את השנה הקודמת, הוא העביר עם וורן היינס ולהקת Gov’t Mule בסיבוב הופעות מכסח ואנרגטי. באותה שנה הוא גם עבד עם שלישיית מדסקי מרטין ווד Medeski Martin and Wood איתם הוציא את Juice, סוג של אסיד לטיני מהפנט, ניגן עם פיל לאש וחברים והופיע עם הטריו של Pablo Held וניגן אוונגרד סמיך ומצוין. בשנת 2013 סקופילד חבר להרכב שהוביל לפני יותר מעשור והוציא את אלבומו Uberjam Deux, שמשלב לופים של אלקטרוניקה עם קטעי ואמפ ליריים ויפהפיים במקצבים אפריקאים שונים. על קצה המזלג תיארתי שנתיים בחייו של הגיטריסט המגוון, הייחודי והאיכותי ביותר שיש בעולם הג’אז והמוזיקה בכלל.

סקופילד בעבר ובהווה

בעוד סקופילד מצליח להמציא עצמו מחדש בכל עונה חולפת, אלבומו החדש Past Present דווקא מחזיר אותו אחורה בזמן, לרביעייה עמה ניגן בראשית שנות ה90, רביעייה שנחשבה בזמנה (ועדיין) לעילוי מוזיקלי. בשמיעה ראשונה של האלבום נדמה כי סקופילד ניסה לשחזר את מה שכבר עשה בעבר ואין כאן יותר מדי דברים לדבר עליהם, מעבר לרמה הגבוהה שהנגנים מציעים. מכאן כנראה מגיע החצי הראשון של שם האלבום הנפלא הזה. אבל כשמתעמקים באלבום, כבר משמיעה שניה ושלישית מבינים שסקופילד הצליח, שוב, ליצור עולם חדש ועשיר שמעבד את העבר ומצעיד אותו קדימה, ואז התמונה השלמה מתבהרת ומעניקה משמעות חזקה לכותרת האלבום.
מעבר לגאונות השם שבדינמיקה בין המסורתי לעכשווי, גם הקטע הנושא את שם האלבום, הוא ללא ספק אחד הדברים היפים שעשה סקופילד בזמן האחרון. ליין הבס הגאוני שכתב מלווה את השיר לאורכו ומנוגן על ידי לארי וסקופילד באוניסונו , מה שגורם לקטע לקבל וייב מלהיב, בעוד הוא עדיין בנוי מסווינג של ארבעה רבעים עם הרמוניות מבריקות שלובאנו מספק על המלודיה (עבר הווה כבר אמרנו?).

כל קטעי האלבום הם קטעים פרי עטו של סקופילד, אשר יכולים בקלות להפוך לסטנדרטים קלאסיים שנגני ג’אז צריכים לדעת בשביל ג’אמים. מבנה הבלוז דומיננטי במיוחד לאורך האלבום, כמו גם הסאונד המשותף שהארבעה יוצרים יחד, סאונד שללא ספק מונע מהקשבה והיכרות מעמיקה בין הנגנים. בניגוד לשימוש הנרחב באפקטים וסאונדים שסקופילד מבצע לאורך הקריירה, באלבום זה לא תשמעו שום דבר מלבד גיטרה מחוברת ישירות למגבר, ולפעמים זה כל מה שצריך.
כשסקופילד רצה להקליט את האלבום, שחלק מקטעיו התבשלו בשנים האחרונות, היה לו ברור שעליו לזמן את הנגנים האהובים עליו ולשחזר את אחד ההרכבים המוצלחים שלו. השינוי היחיד בהרכבים בין שנות ה90 להרכב הנוכחי הוא לארי גרנדיאר על הבס, במקומו של דניס אירווין, אשר נפטר מסרטן בשנת 2008. סקופילד ולובנו עובדים יחד עוד מסוף שנות ה80. כך גם לגבי סקופילד וסטיוארט וכך גם לגבי לובנו וסטיוארט. החיבור הזה וההיכרות רבת השנים הזו בין ארבעת הנגנים הם אלה שמאפשרים אלבום כה אוורירי אך וירטואוזי.

קצת על הסאונד של סקופילד

לאלבום Past Present יש סאונד נהדר וכאשר מכניסים את הדיסק למערכת ומפעילים, יש תחושה כאילו כל חברי ההרכב מנגנים יחד בחדר ממשך מולך. למעשה האלבום הוקלט עם ביל סטיוארט (המתופף) בחדר נפרד, דבר שהוא פחות נפוץ אך בכל זאת קורה לא מעט בהקלטות סשנים. באלבום זה, סקופילד מנגן על גיטרת הדגל שלו, איבנז Ibanez AS200, גיטרה שהוא קיבל מהחברה ב1986. על הגיטרה מותקנים האמבקרים של Voodoo humbuckers וסט מיתרי D’addario 012. המגבר בו הוא השתמש באלבום זה הוא לא מגבר ה- Vox AC30 שכה מזוהה אתו, אלא Fender 64′ Delux Reverb, שהוא רכש לפני עשור ועבר מספר מתקני מגברים עד שחזר לשימוש. מידע נוסף על הציוד והסאונד של סקופילד ניתן למצוא באתר שלו.

 

תיהנו מהעתיד

שני שמות קטעים באלבום, Enjoy the Future!” ” והקטע “Get Proud”, הם ביטויים שנהג לומר בנו המנוח של ג’ון, אוון סקופילד, אשר נפטר מסרטן לפני כשנתיים. למרות זאת, סקופילד לא מעיד על האלבום כאלבום מחווה. “כשאני כותב מוזיקה, אני אף פעם לא חושב במונחים מעבר למוזיקה עצמה” אמר בראיון שערך עם צאת האלבום. “זה בעיקר כיוון שכתבתי את הקטעים בתקופה בה אוון עבר את הטיפולים, והרבה מהשירים הזכירו לי את התקופה הזו. משם כותרות השירים הגיעו. רציתי להקדיש משהו לזכרו, אבל כמעט והרגשתי מוזר לכלול את שמו באלבום כיוון שאני לא מנסה לזכות בהערכה מאף אחד עקב מה שקרה. לא תמצאו את Tears in Heaven”” באלבום הזה. זה ג’אז. זה מוזיקה.”

זכיתי לראות שתי הופעות שסקופילד ערך בהולנד עם הרביעייה הזו, שתי הופעות שהשאירו את כולם עם פה פעור ועם תחושת אופוריה קלה. קשה להבין איך סקופילד ולובנו, שני נגנים שעברו את גיל 60, עולים ערב אחר ערב על הבמה וחולקים סולואים ברמות המוזיקליות הגבוהות ביותר בכזאת קלילות. מעבר לשירי האלבום, להופעות גם התווסף קטע מחווה מרגש לאורנט קולמן שכתב לובנו ונפתח בסולו תופים אדיר של סטיוארט.
אין טעם לחשוב שמדובר בהופעה של סקופילד והרכב ליווי. מדובר ברביעייה ששנים עבדה יחד, ויצרה יחד סאונד שמוכיח, שוב, כי השלם גדול מסכום חלקיו.
ההופעה נחתמה בקטע הגרובי Chariots, קטע שיצא באלבום “Meant to be” של סקופילד ולובנו יחד משנת 1991, והרי אין דרך טובה יותר מזו לחתום את הדיאלוג המרתק שבין העבר להווה.

אי אפשר לטעות ולבלבל את סקופילד עם אף גיטריסט אחר. הסאונד שלו, עם ההרמוניות הנוגות והלכלוך הדיסוננטי, עם הבלוז הפנטטוני והמודוסים המורכבים, עם הטרבלים החותכים ועם האוקטבות החמות, החופשיות בה הוא יוצר, החופשיות בה הוא מאלתר, הגאונות בה הוא מנגן והאנושיות המתפרצת שלו, הופכות אותו, לטעמי, למוזיקאי ונגן הגיטרה הטוב ביותר שיש לעולם להציע כיום. גם אם לא תיפלו מהרגליים בהאזנה לאלבומו Past Present, נסו להאזין לאלבומיו השונים והמגוונים, לעשרות שיתופי הפעולה שלו עם המוזיקאים הטובים בהיסטוריה, לבלוז, לפ’אנק, לR&B, לרוק, לבופ, לפיוז’ן, ולכל המאגר האינסופי של ליקים, מנגינות ותחושות שג’ון סקופילד מביא לנו כבר מעל לארבעה עשורים. לא תתאכזבו.

אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.

בואו לבקר.
מרכז הגיטרות של אבי גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *