הגברה לגיטרה – ההיסטוריה של הגברת גיטרות

הגברה לגיטרה – ההיסטוריה של הגברת גיטרות

…THE BIG BAND THEORY

במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, שלטו באולמות הריקודים ברחבי ארצות הברית להקות ה-“ביג בנד” העליזות והקולניות, שהפכו בתקופה ההיא לפופולריות עד מאוד. להקות הביג בנד היו למעשה תזמורות ג’אז וסווינג גדולות שהורכבו ממספר רב של נגנים שניגנו על כמה וכמה סוגים של כלי נגינה.

ברבות השנים הלהקות התרחבו, מספר הנגנים והכלים איתם ניגנו גדל ועל כן, עלה הצורך בהוספת כלי נגינה בעלי ווליום יציאה גבוה יותר, על מנת שקולם יישמע.

גם הגיטרות האקוסטיות וגיטרות הארצ’טופ (Archtop) של אותם הימים היו חלק בלתי נפרד מאותן להקות הביג בנד, אך בכל זאת, הן נחבאו אל הכלים וקיבלו תפקיד משני. ווליום היציאה הטבעי הנמוך של הגיטרות אל מול חטיבות כלי הנשיפה – Brass העוצמתיות, לא נתן להן אפשרות לבוא לידי ביטוי ולהתפתח לכלי שנותן יותר מליווי וקצב.

כדי לשפר את ביצועיהן ואת מעמדן של הגיטרות, נגנים וממציאים החלו לחפש ולתור אחר פתרונות אפשריים להגברת הגיטרות האקוסטיות וגיטרות הארצ’טופ של אותם הזמנים.

חזונם של אותם חלוצי הגברת הגיטרה היה שגם הצלילים אותם מפיקה הגיטרה יישמעו, יקבלו במה ואולי לראשונה בהיסטוריה יישמעו מעל במות הביג בנד קטעי סולו של גיטרות בתור כלי מוביל ולא רק ככלי Rhythm, מלווה ומשני.

כך נורתה יריית הפתיחה של המרוץ להגברת הגיטרה. מרוץ שכל משאלתו ההתחלתית הייתה לאפשר לנגני הגיטרה המתוסכלים של הימים ההם, להישמע בלהקות הביג בנד העוצמתיות אך לימים הביא להתפתחויות ולתמורות גדולות הרבה יותר שאותן חלוצי הגברת הגיטרה לא יכלו לשער או להעלות בדעתם. הרגע בו הגיטרה וכלי נגינה נוספים הפכו לכלי נגינה מוגברים ובעלי ווליום נשלט, הוא רגע היסטורי מכונן שהביא את המוסיקה המודרנית לקפיצה האדירה אליה האנושות עדה ב- 60 עד 80 השנים האחרונות. בין היתר, הדבר שינה ללא היכר את מבנה ומרכיבי הלהקות ואת הקלות היחסית בה ניתן היה להופיע עם הרבה פחות נגנים ועם הרבה פחות כלי נגינה וציוד ועדיין להצליח להרעיד את אולמות הקונצרטים.

לימים הדבר הביא ללידתם של עשרות סגנונות נגינה וצלילים חדשים שלא היו בנמצא עד לפני שבשלו התנאים לתחילתה של מהפיכת הרוקנרול, שברובה התאפשרה וגם קרתה בזכות כלי הנגינה המוגברים.

מראשית ימיהן, מוסיקת הרוקנרול בפרט והמוסיקה המודרנית בכלל הלכו יד ביד במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות שקרו גם במאה הקודמת וגם בימינו אנו. התפתחות תחומי המדע, התעשייה, החשמל, האלקטרוניקה והנדסת החומרים השפיעו באופן כמעט מיידי על תחום האודיו, ההגברה ופיתוחם של כלי נגינה וצלילים חדשים שפעלו על פי עקרונות פעולה חשמליים, אלקטרוניים ובתקופות מאוחרות יותר גם דיגיטליים.

עולם הגיטרות של ימינו והתעשייה האדירה שהתפתחה סביבו, חבים את עצם קיומם לאותם האנשים שטרחו והחלו בניסיונות הראשוניים להגביר את הגיטרות שלהם. התמימות, העקשנות וההתמדה בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים אפשריים, גם בתקופות בהן הטכנולוגיה ומגוון החומרים והמשאבים לא היו מפותחים או זמינים כמו בימינו, הם אלו אשר הביאו אותם ואותנו לשפע ולעושר הצלילים והסגנונות המוסיקליים מהם זכינו ליהנות בעבר, מהם אנו נהנים כיום ומהם נהנה עוד בעתיד.

כרוניקה של הגברה ידועה מראש

אסקור לפניכם את רצף הזמן ואת נקודות הציון העיקריות בהתפתחות הטכנולוגית להגברת גיטרות מאז ועד היום:

הגברת גיטרה : 1924-1927

בתקופה בה הומצא הרמקול בעל המבנה הקוני, כפי שאנו מכירים אותו כיום, החל הניסיון הראשון להגברת גיטרות באופן מכאני על ידי חברת National.

חברת National פיתחה את גיטרת הרזונטור שבתוכה הותקנו רפלקטורים בדמות קונוסי אלומיניום ששימשו כרכיבי הגברה מכאניים. תכנונם ועיצובם של קונוסי האלומיניום הללו שאב השראה רבה ממבנה הרמקול הקוני ועקרונות פעולתו שהחלו לצבור מוניטין באותה התקופה.

עם הזמן, גיטרת הרזונטור קיבלה מקום של כבוד גם ככלי מיתר בפני עצמו, הפכה לנישה משלה בעולם הגיטרות ונקשרה קשר הדוק עם סגנונות ה-Bluegrass והבלוז השורשיים.

החיבור לסגנונות המוסיקליים הללו היה חיבור מתבקש, סינרגטי וטבעי, הרבה בזכות העובדה שטכניקת ההגברה המכאנית והשימוש במתכות כחלק מהתכנון ומהאפיון של הכלי, לא רק הגבירה את הכלי בצורה ניכרת, אלא גם נתנה לו את אופי הצליל וההתנהגות הייחודיים רק לו שהתאימו בצורה יוצאת מן הכלל לאותם הסגנונות.

הגברת גיטרה : 1931

אדולף ריקנבקר חושף את ה-Frying Pan , גיטרת Lap Steel הוואית, אשר מגבירה את מיתרי המתכת שלה על ידי שימוש בפיקאפ מגנטי גדול ומאסיבי שזכה לכינוי Pickup Horseshoe.

אמנם האלקטרומגנט והשימושים האפשריים בו התגלו הרבה לפני, אך בכל זאת לימים תחשב המצאתו של מר ריקנבקר לגיטרה החשמלית הראשונה אשר ממנה תצמח ותקבל השראה שאר ההיסטוריה המפוארת של תעשיית הגיטרות החשמליות.

במקביל לתקופה זו, בחור צעיר ומבריק בשם לס פול, אשר עבד לפרנסתו כנגן גיטרה בדיינרס המקומיים, החליט להגביר את הגיטרה שלו על מנת לקבל יותר טיפים (“More Volume = More Tips”). לשם כך, הוא פירק את רכיב ההגברה ממכשיר הפטיפון של אביו והתקין אותו מתחת למיתרי הגיטרה שלו באמצעות חוטי טלפון שאותם חיבר למגבר הרדיו הביתי. כך יצר, למעשה, לס פול את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו, שלדבריו יצרה יותר פידבקים ורעשי רקע מאשר צלילים או מוזיקה, אך כפי שאנו כבר יודעים כיום – הבחור לא הרים ידיים והמשיך לנסות.

הגברת גיטרה : 1936

גיטריסט ג’אז העונה לשם צ’ארלי כריסטיאן מנגן בלהקת ביג בנד, על הגיבסון ES-150 (Electric Spanish) החדשה שלו.

ה-ES-150 היא גיטרת ארצ’טופ חשמלית בעלת פיקאפ מגנטי בודד, אשר העניק לצ’ארלי כריסטיאן ווליום יציאה גבוה, שאיפשר לו להתעלות על כל חברי הלהקה האחרים ולנגן קטעי סולו כשהגיטרה מובילה ונמצאת בפרונט.

מקרה זה ועוד רבים נוספים אשר קרו במקביל באותה התקופה היו הסנונית הראשונה אשר בישרה את השינויים העתידים להתרחש באופן בו הנגנים החלו תופסים את הקונספט המתחדש של הגיטרה.

במשך כ- 30 השנים שלאחר מכן, עד 1960, רוב הגיטרות לסוגיהן הוגברו על ידי רכיב פיקאפ מגנטי, אשר גם בו חלו שינויים, שיפורים ותמורות ובמקביל נולדה והתפתחה הגיטרה החשמלית והתעשייה שמסביבה.

גיטרות הגוף המלא (Solid Body) פותחו כפתרון לבעיית הפידבקים איתה נאלצו להתמודד אלו אשר הגבירו גיטרות נפח, אקוסטיות וארצ’טופס ולימים זכו לפופולריות עצומה, וכידוע עשו ועודן עושות היסטוריה מפוארת משל עצמן.

הגברת גיטרה : 1950-51

היא השנה המכוננת בה הוצגה ה-Fender Telecaster/Broadcaster הראשונה שלימים ההיסטוריה תשפוט אותה כגיטרה החשמלית הראשונה בעלת הגוף המלא שתוכננה ויוצרה בייצור המוני. כאשר הציג ליאו פנדר את הטלקסטר בפני תעשיית המוזיקה האמריקאית בתחילת שנות ה-50 הוא עשה זאת בתקופה שבה ניסו רבים כמותו להחדיר גיטרה חשמלית בעלת גוף מלא לשוק הגיטרות וכלי הנגינה אך לא נחלו הצלחה משמעותית, אם בכלל. ניתן לומר בבירור כי הטלקסטר שמה את עולם הגיטרות החשמליות על המפה ופרצה את הדרך לעתיד לבוא.

הגברת גיטרה : 1951

כהמשך ישיר לליין ה-Telecaster ההתחלתי, תיכנן מר. פנדר את גיטרת הבס החשמלית הראשונה שנקראה Precision Bass – או בעברית: “בס מדויקת”. היות והייתה זו גיטרת הבס הראשונה שחלוקת הצלילים לאורכה בוצעה על ידי שריגים (Frets) ולא הייתה Fretless. הפרסיז’ן בס שיחררה את הבסיסטים מהצורך ומההכרח לסחוב את הקונטרה בס הגדול, הכבד והמגושם איתם לכל חזרה, הופעה או הקלטה. הגישה הפרקטית שאפיינה ליאו פנדר פתחה בפני העולם את הכלי המדהים הזה שכלכך התפתח מאז – הגיטרה בס.

מי מאיתנו מסוגל לדמיין את החיים היום ללא גיטרות בס? נקודה למחשבה. פיתוח הבס החשמלית איפשר את לידתם של עשרות סגנונות וז’אנרים מוזיקליים שלא היינו לדמיין את החיים בלעדיהם.

הגברת גיטרה : 1955

מהנדס מבריק בשם Seth Lover שעבד במפעלי גיבסון התבקש למצוא פתרון לרעשי הלוואי המטרידים שיצרו פיקאפי ה-P-90 בעלי הסליל הבודד, שהיו מותקנים על הגיטרות של גיבסון באותה התקופה.

Seth Lover המציא ופיתח את הדור הבא של הפיקאפ המגנטי, ה-Humbucking Pickup, שהוא פיקאפ מגנטי בעל סליל כפול אשר מבטל מעצמו את הרעשים אשר נקלטים בסליליו.

פיקאפ זה הפך לסטנדרט החדש של הליין של גיבסון ובאופן טבעי אומץ בחום על ידי נגני הג’אז והבלוז אשר שמחו לנגן עם פיקאפ בעל אפיון הצליל הבשרני, החזק והכהה יותר של ההאמבקר, שהיה שונה כל כך מצלילו הצלול והקריסטלי של פיקאפ הסינגל.

בעשורים שלאחר מכן הפך ההאמבקר מפיתוח חדשני ומהפכני לקלאסיקה בפני עצמו גם בקרב נגני הרוק שמתענגים עד היום על רפליקות PAF נאמנות למקור של מר Seth Lover .

הגברת גיטרה : 1960

הצעקה החדשה בטכנולוגיית הגברת הגיטרות באה היישר ממפעלי גיבסון. חברת גיבסון השיקה גיטרה קלאסית מוגברת מדגם C-1E (Charlie Byrd Model), אשר לראשונה עשתה שימוש ברכיב הגברה פיאזו-אלקטרי ((Piezo-Electric שהוא פיקאפ רגיש רטט.

הפיקאפ הפיאזו-אלקטרי פועל על פי עיקרון פעולה פיזי השונה לחלוטין מעיקרון הפעולה של הפיקאפ המגנטי ולפיכך מספק התנהגות וחווית צליל שונה בתכלית.

עיקרון פעולתו ואופי קליטתו של הפיקאפ הפיאזו-אלקטרי מדגיש לא רק את רטט המיתרים הישיר אלא בעיקר את ההשפעה שיש לו על הפלטפורמה האקוסטית עליה הוא פועל.

הבשורה החשובה ביותר שהביא עמו הפיקאפ הפיאזו-אלקטרי היא העובדה שניתן להגביר באמצעותו את כל כלי המיתר וכלי הנגינה הנוספים, גם כאלה דוגמת הגיטרה הקלאסית, שמותקנים עליה מיתרי ניילון, אותם מטבע הדברים הפיקאפ המגנטי לא מסוגל לקלוט ולהגביר.

השימוש בטכנולוגיה המבוססת על רכיבים פיאזו-אלקטריים רגישי רטט הייתה קיימת בתעשיות אחרות, בעיקר צבאיות ורפואיות, הרבה לפני שהשתמשו בה לצורך הגברת כלי נגינה. אך מהרגע שרתמו את אותה הטכנולוגיה לטובת היישומים של תעשיית המוסיקה, נפתח אופק חדש ורחב של אין ספור כלי נגינה, צלילים וסיטואציות מוסיקליות שניתן להגביר באמצעותה.

עד שנת 1971 נעשו ניסיונות לשפר ולשדרג את השימוש בטכנולוגיה הפיאזו-אלקטרית בתחום הגיטרות. בטכנולוגיה זו, נעשה שימוש בגבישים קריסטליים או קרמיים הממוקמים בתוך פיקאפ שמונח מתחת לאוכף הגשר או במיקומים אסטרטגיים אחרים על כלי הנגינה. כאשר הפיקאפ חש את הלחץ הפיזי המשתנה של רטט המיתרים על הפלטפורמה עליה הוא מותקן, הוא ממיר אותו למתח חשמלי ולאותות אודיו, אותם ניתן להגביר על ידי חיבור למגבר.

הגברת גיטרה : 1971

חברת Ovation המהפכנית של אז, ירתה את יריית הפתיחה למרוץ טכנולוגיית הגברת הגיטרות המתחדש בתחום הגיטרות האקוסטיות והקלאסיות בהיקף שטרם נראה כמותו.

Ovation הציגה ליין של גיטרות שהוגדרו גיטרות אלקטרו-אקוסטיות, בעלות עיצוב ומבנה מתקדם ויש שאמרו אפילו אוונגרדי, אשר עושות שימוש גם הן ברכיב הגברה פיאזו-אלקטרי אך מפותח הרבה יותר.

הקונספט של הגיטרות האלקטרו-אקוסטיות של Ovation היה לתת בידי הנגן גיטרה, שבמהותה ובצלילה היא גיטרה אקוסטית לכל דבר, אך עם זאת לצרף לאופי תפעולה ולהתנהגותה כמה מן היתרונות הבולטים שקיימים בתחום הגיטרות החשמליות בעלות הגוף המלא.

המטרה הייתה לשחרר את הנגן מההכרח להשתמש ולהיצמד פיזית למיקרופונים ולראשונה אפשר היה להגביר גיטרות אקוסטיות במופעי ענק תוך צמצום משמעותי בהופעתן של תופעות סאונד במה לא רצויות ומגבלות נוספות איתן נאלצו גיטריסטים וטכנאי סאונד להתמודד עד אז.

מאז ובמשך 40 השנים האחרונות, חלה התפתחות טכנולוגית מרחיקת לכת בתחום הגברת הכלים האקוסטיים (וגיטרות בפרט). גם בימים אלה, אנו נהנים מחידושים בתחום וממגוון רחב של יצרנים, איכויות וטכניקות חדשות ומתפתחות להגברת כלים אקוסטיים.

חשוב לציין, כי האתגר שעומד בתחום זה הוא לא פשוט, שכן אין המטרה היא רק להגביר את הכלים, כי אם לאפשר להם להישמע בווליום נשלט וללכוד ולהגביר את החוויה הפיזית והאקוסטית של הכלים מבלי להטות או לשנות, עד כמה שניתן, את הסאונד והצליל הטבעי שמפיק הכלי, זאת בנוסף להתמודדות הבעייתית עם רעשי רקע ופידבקים בעבודה בווליומים גבוהים.

הגברת גיטרה : 2002

10-15 השנים האחרונות התאפיינו בפריצות דרך משמעותיות בעולם המוזיקה בכלל ובעולם הגיטרות וטכניקות הגברת הגיטרות בפרט.

הטכנולוגיה, כוח החישוב הגדל, הנדסת החומרים והמידע הזמין לכולנו באינטרנט ואיתו הדגשת עוצמתו של האינדיבידואל והפרט הבודד הביאו להתפתחויות רבות מספור בזמן יחסית קצר.

קצרה היריעה מלהזכיר את כולן ואני מתנצל מראש בפני עשרות אם לא מאות האנשים לאורך מאה השנים האחרונות שלא הזכרתי את שמם ולא הדגשתי את פועלם.

הטוב ביותר עוד לפנינו…

הגברת גיטרות אפילוג – מי ייתן ולעולם לא יהיה אפילוג

פריצת הדרך הטכנולוגית הבאה בתחום הגברת הגיטרות הגיעה לפני כחמש עשרה שנים כאשר חברת Line 6 האמריקנית הציגה בפני שוק הגיטרות העולמי את גיטרת הדימוי (Guitar Modeling Guitar) המכונה – Variax.
השם Variax הגיע מהמילה Variety שמשמעותה מבחר סוגים או מספר מינים.

ואכן כשמה כן היא, גיטרת ה-Variax היא גיטרת גוף מלא (Solid Body) אשר עושה שימוש בפיקאפ פיאזו הקסאפוני, הדומה בעיקרון פעולתו לפיקאפ הגשר בו נעשה שימוש נרחב בתחום הגברת הגיטרות הקלאסיות והאקוסטיות.

בעזרת פיקאפ זה ניתן להפעיל מודול המכיל מספר רחב של תכניות המדמות גיטרות מפורסמות, כלי מיתר מסורתיים וכיווני גיטרה אלטרנטיביים, והכל בלחיצת כפתור.

צלילי דימוי הגיטרות של ה-Variax מתקבלים על ידי עיצוב גרף התדרים של הצליל האקוסטי המקורי שמתקבל מפיקאפ הגשר עצמו עד כדי דמיון רב לצליל, לאופי ולהתנהגות של גיטרה מפורסמת זו או אחרת, כאשר תהליך האפיון מבוצע באופן דיגיטלי.

גיטרת ה-Variax כמו כל ליין המוצרים של Line 6 מציעה את כל הטוב שעולם ה-DSP יכול להציע והוא: גמישות, תפעול נוח ויעיל ואפשרות להגיע לתוצאות מרשימות בעלויות סבירות, ביעילות ובמאמץ לא רבים ובפרקטיקה ראויה לציון.

הקונספט הכללי של גיטרות ה-Variax הוא גיטרה אחת הטומנת בחובה גיטרות רבות מכל הסוגים והמינים, צלילים של גיטרות חשמליות מפורסמות מכל הסוגים והתקופות כך שהנגן יכול בלחיצת כפתור לעבור מצליל של Les Paul שנת 59′ לצליל של Stratocaster מפסטיבל וודסטוק 69′ וכל זאת מבלי להחליף כלל את הגיטרה עליה הוא מנגן.